כשכל הבנות היו בשיעורי מלאכה ותפרו “מחזיק לגרביים או לחמניות” (אני נשבעת שכך זה הוגדר. גרביים או לחמניות), אני נשאתי עיניים בוערות מקנאה לבנים, שעסקו בעבודות נגרות. כשכל הבנות עשו במסגרת הבגרות בהתעמלות תרגיל עם כל מיני אמצעים אמנותיים כמו סרט סאטן משולב בצעדים רבי חן, אני עשיתי תרגיל שהורכב בעיקר מגלגולים קדימה, שבהם הייתה לי התמחות יוצאת מן הכלל. לא הבנתי למה בנות צריכות לעשות תרגילים בהתעמלות אמנותית ובנים לא. ועם יד על הלב – למה בכלל צריך את זה.
השיח סביב פרשת קפריסין מוכיח שוב את חשיבות המאבק הפמיניסטי
סבתא שלי, אמא שלי ואני פמיניסטיות. אנחנו לא זועמות ולא קיצוניות, אבל התגובות לפרשת האונס שלא היה בקפריסין שוב הכניסו את כולנו תחת הערך “פמינאציות"
התרעות פיקוד העורף