ביום רביעי השבוע הזדכה משה כחלון על מה שנותר מהאינטגריטי שלו. בדלי ההבטחה הגדולה שגולמה בכחלון רק לפני ארבע שנים, הושלכו למאפרה. במקום שבו עמד שר האוצר, יש עכשיו שלולית. ההצהרות הגדולות שלפיהן "לא עזבתי את הליכוד כדי לחזור אליו", נגמרו בבכי.

גילוי נאות: אני מאלה שחשבו שכחלון היה שר אוצר טוב. התוצאות היו מורכבות, הכוונות היו מצוינות. כחלון היה סיפור אמיתי של איש פריפריה שיצא לשליחות כדי להעניק תקווה לציבור שלו. הוא היה מלא להט, אנרגיה ונחישות לעשות שינוי. גם היום אני מאמין שזו לא הייתה פוזה. לכן זה עצוב. עושי פוזות, ספינולוגים ואג'נדולוגים בשקל וחצי יש לנו מספיק. אצל כחלון היה נדמה שזה משהו אחר. הוא לא הסתיר את דעתו האמיתית על נתניהו. הוא ידע לזהות את השקר, את הזיוף, את הדיבורים הגבוהים והמעשים הנמוכים. הוא קרא להם בשמות. הוא אפילו בז להם.
 

אחרי שגרף 4 מנדטים בבחירות האחרונות, דומה היה שמישהו פינצ'ר את הבלון, וכחלון הושלך, מרוט ונטול חיים אל פח האשפה של הפוליטיקה. לא מזמן הוא גילה, בקולו, ששיקר לציבור במצח נחושה. הוא סיפר שדיבר עם ראש הממשלה בליל הבחירות וכשנתניהו שאל אותו מתי הוא חוזר הביתה, ענה כחלון "עכשיו". הם סיכמו, כך סיפר בהתלהבות, שהוא "שב מיד" לליכוד.

באותו מעמד שבו סיפר שר האוצר את הסיפור המדהים הזה, הוא כנראה שכח מה אמר באותם ימים לציבור, און ואוף רקורד, ולכל מי שדיבר איתו (כולל הח"מ). הוא אמר אז, ימים ארוכים אחרי שסיכם עם ביבי על הזחילה הביתה, שמדובר בשמועות מרושעות, שקר וכזב, אנשים רעים שמחבלים בכרמים, כולנו חיה וקיימת. "לא באנו להיות שכירים, באנו להיות עצמאים", שינן ותקף בזעם את מפריחי השמועות.
 

הירידה מהעץ הייתה כואבת וקשה. גם אחרי שהתברר שכולנו לא תרוץ עצמאית בבחירות הקרובות, עוד המשיכו אנשי כחלון להסביר שהיא תהיה יחידה עצמאית בליכוד. בלוק טכני. אבל אז הבלוק נפל להם על הראש, והשבוע, ביום רביעי, אחד אחד ובאין רואה התגנבו החברים כחלון, אלי כהן וטלי פלוסקוב והתפקדו לליכוד. כולנו נקברה קבורת חמור ולקחה את כולנו אלי קבר. נא להימנע מביקורי תנחומים. הקסם פג.

קדנציה שלמה בילה נער הזהב מאולגה בלהטוטים פוליטיים מסמרי שיער, מספר לכל אחד מה שרצה לשמוע, מתמרן בין פוזת "מגן שלטון החוק" לליכודניק החברתי האותנטי ונשאר בחיים. הוא הצליח לרוץ בין הטיפות בתוך מבול, עד שטבע. עכשיו הוא מגלה, על בשרו, שאי אפשר גם לחזור לליכוד וגם להישאר בכולנו. יש גבול לכל תעלול. כישלון השליחות של משה כחלון הוא לא פחות מטרגדיה.

הטור המלא במעריב סופהשבוע