אוטוטו בחירות, ובימים מוטרפים כאלה, מציינת פרשניתנו לסוגיית "נרצעים ורצויים", יש לאזרח המוּעָד להיסקר בסקרי עמית סגל (עם הזחיחות היהירה של "כולם יודעים שאני יודע יותר") ורביב דרוקר (עם הדכדוך של "הרי שום דבר טוב לא יצא לנו מזה"), הרבה שאלות, שמקורן בהצהרותיו, כוונותיו וסודותיו של ליברמן; לשון המאזניים, ממליך המלכים והסיוט של בלפור: 



* האם החתימה העדרית של חברי כנסת בליכוד על כתב ההשתעבדות למנהיג (סוג של הפרטת חוק הלאום, פרויקט יצירתי של ח"כ ביטן, שאולי ירצה את תגמולו כשגריר בטורקיה הארדואנית - זה רעיון! - לפני שיעמוד למשפט פלילי; אולי כאדוניו) - היא מהלומת המחץ של הימין למהלכי ליברמן? והאם החתימות על הממ"ת (מסמך מנשקי התחת) ירפאו את הביבי מחשדות הקונספירציה שלו בכל מי שאיננו נתניהו, מתניהו, ביטניהו, אוחניהו, אמסלמיהו, לויניהו או ליכודיהו? ספק, כי החיוך הליברוסקי מבשר שעוד נכונו מלכודות פתאים.
 

* מתי יתחיל הקמפיין הבלפורי נגד יולי אדלשטיין, שני ברשימת הליכוד, שהליברמן הציג אותו כמועמד האפשרי לרה"מות, או שהמתקפה כבר החלה בציוץ הג'וניור, שאדלשטיין חבר לליברמן בפוטש נגד אבאביבי? האם חתימתו של יו"ר הכנסת על מסמך הנאמנות ונשיקת טבעתו של הביבי יזכו אותו שוב בסליחת המנהיג? ואולי ימהר ויציע, כאדון חלפון ב"גשש", שהוא, אדלשטיין, יוותר על מועמדותו העתידית לנשיאות המדינה, כדי שהגברת בי־איי־אם־איי. תרוץ במקומו? (זה רעיון!).
 
* ברור מדוע ליברמן לא כולל במתקפתו על הנתניהו את תיקי ביבי שלפני השימוע וה(אם לא ישתפן היועמ"ש)משפט; וברור מדוע לשכת נתניהו, בלפור וחותמי הנאמנות לא מזכירים ברמז את ההר המאיים ליפול על המנהיג, החפמפשע גם אם תוכח אשמתו ("החשוד מבלפור", מכנה אותו ברק). אבל למה כל המפלגות האחרות באופוזיציה, בהובלת כחולבן ובמפלגות הלוויין הצפות סביב הליכוד (ושהביבי מתעתד לשתות מהן כמו חצי הסוס של מינכהאוזן), לא משתמשות באיום התיקים הזה כנשק מרתיע־ביבי? או שמא גם אלה, מהימין לליכודיהו, עוד ימהרו לחתום על מסמך ההשתעבדות למנהיג, לפני שיאחרו את המועד ויחויבו לממן מכספם את חובותיו והתחייבויותיו של ארדואניהו?
 
* ואיפה מהדהדת עכשיו דרישת הרמטכ"ל ושר הביטחון בעבר יעלון מכחולבן, לחקור מהיסוד את הקשר של נתניהו לפרשת הצוללות ואת הקשר בין הנתניהו והפרשה הנ"ל, בין ההסכמה למכירת צוללות למצרים מטיסנקרופ ובין בן הדוד מיליקובסקי והמניות? והאם בני גנץ מונע ממפלגתו לתקוף בנושא הביטחוני־כלכלי את הנתניהו, כי זה לא ממלכתי ולא נאה וכי הוא משוכנע שמה שעמד לו עד עכשיו, יעמוד לו ולמפלגתו גם אחרי הבחירות? ולמה נראה שלגבי אשכנזי, לאורנה ברביבאי, לעפר שלח ולאחרים אין הרבה הזדמנויות להשמיע את דעותיהם? האם גם בכחולבן, התקווה האחרונה לשפיות, חתמו על ממ"ת דומה למנהיגם? 
 
עכשיו חייב ביטן למהר ולהחתים על המסמך גם את שאר חברי הקואליציה ואת אלה מהאופוזיציה שהם עריקים פוטנציאלים, במקרה שהימין ינצח, ואחריהם יחתים, בעזרת שר המשפטיהו, את היועמ"שיהו, עד שליברמן יישאר לגמרי לבד, אבל עם חיוך גדול, בלאט. וזו תהיה המורשת שישאירו לאומה, שטופת דמע וקסם, נתניהו ונרצעו הנאמן, לפני כניסתם האפשרית למשפט ולכלא, ואמרו, וואלה.