פינוקים בע"מ

כל אימת שאקדח הבחירות מתקרב לרקת הפוליטיקאים, מזדרזים בממשלה להאיץ את מסעות הפינוקים והחיזורים כמיטב המסורת. וזה לא חדש. מה שחדש הוא הסיפור שהתמקד השבוע באילת, והגיע לשיאים חדשים.

התגובות לסגירת שדה דב והצהרת ראש עיר הדרומית מאיר יצחק הלוי על פרישתו מהליכוד היו מבחינת שלטונות בלפור פיגוע מיקוח. בבחירות שבהן כל קול מלמיליאן (ובאילת מדובר בעשרות אלפי קולות), ויתור על זירה פוליטית כל כך חשובה משול להתאבדות קולקטיבית.

לכן מאז ההחלטה על סגירת השדה בסוף יוני הוכנה תוכנית פינוקים שלא הייתה מביישת שום חברת כרטיסי אשראי. וכמו שרק נתניהו יודע, היא הוצגה במיטב הפירוטכניקה, אף שהתוכן, איך לומר, מאכזב.

על התוכנית עבד מסביב לשעון רונן פרץ, ממלא מקום מנכ"ל משרד ראש הממשלה. נתניהו אכן השקיע בתוכנית מאמץ רב. עובדה שבניגוד לכל השרים האחרים שחזרו צפונה עוד באותו היום בהליקופטרים, בנימין נתניהו ורעייתו שרה נותרו לילה נוסף באילת ולנו במלון "רויאל ביץ'". אפילו את כיסאו האישי, שממנו התקשה להיפרד, שינע בהובלה מיוחדת לעיר הדרומית. הביקור גם זכה לרוח גבית מפתיעה מרשות שדות התעופה: ביום הביקור פורסמו מודעות ענק בעיתונות, ובהן פירוט הצעדים שרש"ת נקטה כדי להקל על הטסים לאילת וממנה.

ראש העיר התלבט אם להשתתף בישיבת הממשלה, שלא הייתה יותר מהצגת תיאטרון רחוב. הרי היה זה נתניהו שצפצף עליו וסגר את שדה דב. היה זה ראש הממשלה שטרטר אותו בישיבות סרק ויצר מצגי שווא בנוגע לרצינות כוונותיו. לא בשביל זה שבת רעב יצחק הלוי מול שדה דב. אבל בסוף הוא החליט להשתתף, כי בכל זאת יש לו אחריות לעיר. רגשות התסכול של יצחק הלוי לא הפריעו לנתניהו לפנות אליו במהלך הישיבה בשמו הפרטי.

ולמרות ההתלבטות הרבה, השתתפותו של ראש העיר בישיבה הוגבלה. היועצים המשפטיים מנעו ממנו להשתתף בכל הישיבה בנימוק שמדובר ב"רגישות" הדיונים עם השרים. ביום שלמחרת קיים נתניהו פגישה מצולמת נוספת עם ראש העיר בביקור שערך במכון לחקר ימים ואגמים. צילומי המפגשים באילת יהפכו לחלק מהותי ממסע הבחירות של הליכוד.

יצחק הלוי. צילום: רועי אלימה, פלאש 90יצחק הלוי. צילום: רועי אלימה, פלאש 90

בפועל התוכנית שהוצגה היא חסרת היתכנות תקציבית. כשבוחנים אותה לעומק ומתבוננים בה ברזולוציה גבוהה, מגיעים למסקנה הבלתי נמנעת שאחרי הבחירות לא יישאר ממנה הרבה. נתחיל בפרפראות הנוגעות לדרישות מכל פוליטיקאי שיורד לאילת: קזינו, רכבת לאילת והמשך הפטור ממע"מ. שלושת הנושאים הללו הועלו כמתבקש על ידי נתניהו, למרות היתכנותם האפסית. האפשרות להקמת קזינו טורפדה על ידי יעקב ליצמן ועל ידי שר התחבורה (כן, תתרגלו) בצלאל סמוטריץ', למרות הלחצים של שר התיירות יריב לוין והבקשה של נתניהו. אגב, לו אביגדור ליברמן היה שר האוצר, הז'יטונים בקזינו של אילת כבר היו מתגלגלים מזמן.

בנוסף, ניתנה התחייבות מחודשת לסלילת מסילת רכבת לאילת. לפי לוח הזמנים המקורי, הרכבת לעיר הייתה אמורה לדהור כבר שנתיים, ובאופן לא מפתיע זה לא קורה. מאיר יצחק הלוי התחייב השבוע שמשרד גרונר מהנדסים, המקדם את תוואי המסילה בשבע השנים האחרונות, ישלים את התוכנית עד 2020. אבל ההסתברות לבניית המסילה דומה להסתברות להקמת שדה תעופה ימי מול שדה דב.

ועל כך כבר נאמר: הבטחות כמו חול ואין מה לאכול. בשלב זה אין תקציב להקמת המסילה, שעלותה נאמדת בעשרות מיליארדי שקלים. אז האם לא היה עדיף כבר להשאיר את שדה דב ולפצות (תיאורטית) את בעלי הקרקעות ב־6 מיליארד שקל? חלמאות לשמה.

ההתחייבות השלישית שנתן נתניהו הייתה להימנע מביטול הפטור ממע"מ באילת, וזאת בניגוד מובהק לעמדת היועצים המקצועיים. אף על פי שבישר "אנחנו שומרים על הפטור ממע"מ באילת", נתניהו לא יכול להתחייב לכך. בהחלט תיתכן האפשרות שהוא לא יהיה ראש הממשלה הבא, ואם כן יהיה, לא ברור מאיפה יגיעו 600 מיליון שקל מכספי הפטור הדרושים לצמצום הגירעון.

חוץ מההבטחות האלה, שאף אחת מהן לא תתקיים, הוצגה בישיבה תוכנית סיוע שנויה במחלוקת. ההיקף המתוכנן לסיוע עמד על 750 מיליון שקל, מהם 530 מיליון שקל להקצאה מיידית ו־230 מיליון שקל שיידחו לתקציב הבא. אלא שגם הסכום שיוקצה מיידית לא יוזרם מיד אלא רק 130 מיליון שקל ממנו. מרבית הכסף מיועדת לבריאות, לשיפור תשתיות התחבורה ולהשקעות בתעשייה.

במהלך הישיבה דיבר ראש הממשלה על "הפרוטאין של העתיד, שמקורו בפרוטאין סינתטי, אבל ייקח הרבה זמן עד שנדע אם זה קיים. מה שבוודאות קיים הוא היכולת לקחת דגיגים קטנטנים שהופכים בים לדגים גדולים. זאת טכנולוגיית המזון של המחר והיא כבר פה". גם אם נתאמץ במיוחד לא נבין מה הקשר בין דברים אלה לבין סגירת שדה דב. שאלתי את ראש עיריית אילת איך הוא מסכם את הביקור, ואם אינו מתחרט על שיתוף הפעולה בהצגה שנעשתה לצורכי הבחירות.

"במהלך המאבק שלחתי מכתב על פרישתי מסיעת הליכוד, ומאז לא קרה שום דבר. נפגשתי עם ראש הממשלה, ועניין חזרתי לליכוד לא הוזכר אפילו במילה. אכן התלבטתי אם להשתתף בישיבה והחלטתי שאני אשתתף למען תושבי העיר ובמסגרת אחריותי כראש עיר. לאילת, כעיר הדרומית של המדינה, יש פוטנציאל מטורף, ועכשיו כשנתניהו בא לראות מקרוב את כל זה, הוא מודע לכך. אני רק מקווה שכל מה שהובטח בישיבה, כמו הקמת הרכבת, אכן יקוים ולא יישכח אחרי הבחירות כפי שהיה בפעמים קודמות".

סיפור הביקור באילת ושפע ההבטחות שהתעופפו באוויר מוכיח שנתניהו לא הרים ידיים ונלחם על כל מעוז של הליכוד. לאחר שכבש בסערה (להערכתו) את העיר הדרומית וכשהוא ממשיך לחזר במרץ אחרי הקול הרוסי, היעד הבא שלו הוא המגזר הערבי והדרוזי. ואם התעניינתם במגזר החרדי, שם הוא ואנשי המגזר לא צריכים להתאמץ. הכל כבר הובטח בבחירות הקודמות, אך לא ברור אם יקוים בממשלה הבאה.

ביטוח לא בטוח

השבוע פרצה מהומה דיפלומטית כשהתברר ששגריר ישראל בפנמה רדא מנצור העלה פוסט שבו התלונן על היחס שלו זכה במהלך בידוק ביטחוני. השגריר הדרוזי עוכב בבדיקות במחסום בנתב"ג לאחר שהתברר שהוא תושב עוספיא.

אין זו התלונה הראשונה ולא האחרונה על בידוק ביטחוני מוקפד לבני מיעוטים. אלא שהשבוע התברר שהיחס המפלה כלפי אוכלוסיית המיעוטים קיים גם במגזר העסקי. ללא קשר לחוק הלאום, חברות הביטוח בישראל מדירות סוכנים בני מיעוטים בפרט ואת המגזר הדרוזי בכלל.

מפגש ראשון מסוגו שנערך השבוע בכפר יאסיף סיפק הזדמנות נדירה להצצה אל אחורי הקלעים של ענף הביטוח, לא באזור המרכז אלא בכפרים בצפון. הבכיר ביותר שהשתתף במפגש היה משה ברקת, המפקח על הביטוח באוצר. לזכותו ייאמר שהוא אינו מהסס "לרדת אל העם" ולהישיר מבט אל המבוטחים. בניגוד לקודמתו דורית סלינגר, הצלחתו אינה נמדדת באפקטיביות פס הייצור של חוזרי המנכ"ל המופצים.

במפגש התברר שחברות הביטוח מתייחסות לסוכני הביטוח מהמגזר הדרוזי כאל סוכנים חשאיים שכל תכליתם לעקוץ את החברות. מנהלי התביעות בחברות הביטוח מעניקים לסוכני המגזר יחס של חשדהו וחשדהו. כשמוגשת תביעה שנויה במחלוקת, מופעלים מיד חוקרים פרטיים עם מיטב המצלמות. להגנתם, יודעים לספר בענף הביטוח על ניסיונות עוקץ שונים ומשונים: ביטוחי חובה כפולים ומכופלים מונפקים עבור אותן מכוניות, נזקי גוף הנגרמים במכוון כדי לתבוע מיליוני שקלים ועוד.

אלא שההתייחסות לסוכנים הדרוזים כמקשה אחת וכאל חשודים מראש עוררה את חמתם של ראשי העדה, ובראשם מנהיגה הרוחני השייח' מוואפק טריף. בניגוד לסוכני ביטוח יהודים, הדרוזים אינם מורשים למשל להנפיק פוליסות חובה לרכב. כשהם מוציאים תעודת חובה עבור רכב חדש או משומש, הם נאלצים כאחרון המבוטחים לכתת את רגליהם למשרדי מאגר חברות הביטוח (פול), ולמשוך באופן אישי את התעודות. כשלחברת הביטוח מגיעה תביעה ממקומות כמו דליית אל־כרמל, כפר יאסיף, ג'וליס או חורפיש, מסוכן בעל שם ערבי, היא נדחית כמעט אוטומטית. נשיא לשכת סוכני הביטוח ליאור רוזנפלד ניסה ליזום חוק המונע אפליית סוכנים, ללא הצלחה.

השייח' מואפק טריף. צילום: חמודי טריף השייח' מואפק טריף. צילום: חמודי טריף

המשתתפים דיברו גם על חוק המזומן המגביל עסקאות ל־11 אלף שקל. מתברר שהחוק פוגע קשות במגזר הדרוזי. השייח' טאריף ומנהלי סניפי בנקים מהמגזר הסבירו שאנשי הדת והקאדים בעדה הדרוזית עובדים רק במזומן. הגיע הזמן שהרגולטורים יבינו: הם לא פותחים חשבונות בנק, איך להם כרטיסי אשראי או פנקסי שיקים, וחוק המזומן הוא מבחינתם גזירה שלא ניתן לעמוד בה.

ישנן לא מעט דרכים יצירתיות לפתרון הבעיות, אבל לא ברור עד כמה הדבר מזיז באמת למישהו. למרות הטענות הקשות, הפגישה נערכה ברוח טובה, והביקורת הושמעה בצורה מאופקת. בסוף הפגישה הזמין השייח' טריף כדרכו את המשתתפים לארוחת מלכים בביתו שבכפר ג'וליס.


למזג את פרטנר וסלקום

משרד התקשורת שיגר אתמול הודעה חריפה ולפיה הוא עוקב בשבוע האחרון אחר איתנותן הפיננסית של חברות הסלולר. לנוכח ההתפתחויות האחרונות הורה המנכ"ל נתי כהן על הקמת צוות לבחינת המצב בשוק ולבחינת כלים שיאפשרו את המשך השקעות החברות, אבל במחירים הוגנים.

העובדה שחברת הדירוג S&P הורידה השבוע את דירוג החוב של חברת התקשורת סלקום (ל־A) והעניקה תחזית שלילית למתחרה פרטנר (בשל שחיקה בביצועים התפעוליים) אינה מפתיעה. מה שמפתיע הוא הזמן הארוך מדי שנדרש לחברת הדירוג להפנים את המצב הקטסטרופלי בענף.

המצב בסלקום מסובך במיוחד. חברת האם דיסקונט השקעות הודיעה על כוונתה להפחית משוויה 500 עד 600 מיליון שקל בגין ירידת ערך מוניטין. המניה קרסה לתוך עצמה, נסחרת במחיר שפל של כל הזמנים וגילחה מתחילת השנה כ־60% משוויה.

ההרעה בסלקום נובעת מתחרות המחירים הפרועה בסלולר, עד כדי חיתוך גרונות, וגם מהתחרות החריפה בטלוויזיה ובשירותי האינטרנט. התחרות שחקה את ההכנסה הממוצעת ללקוח ל־47 שקל. תוצאות הרבעון השני יפורסמו בימים הקרובים. כפי שחשפתי, סלקום תסיים גם את הרבעון השני בשחיקה נוספת בהכנסות ובהפסד הנאמד ביותר מ־30 מיליון שקל.

בפרטנר המצב כואב אבל פחות. החברה בניהול איציק בנבנישתי האיצה את השקעותיה במנועי צמיחה בתחום הסיבים האופטיים ובטלוויזיה. דירקטוריון פרטנר הוביל בחמש השנים האחרונות תוכנית קיצוצים כואבת. החובות, העומדים על 977 מיליון שקל נטו, נמוכים משמעותית מחובות סלקום (2.3 מיליארד שקל נטו). גם מספר העובדים בפרטנר (2,782) נמוך משמעותית מבסלקום (3,392 עובדים).

לו למנכ"ל סלקום ניר שטרן הייתה אפשרות, הוא היה נפרד במהירות האפשרית לפחות מ־200 מהעובדים, אבל הסכמי העבודה היעילים שנחתמו ביוזמת יו"ר הוועד מיה יניב כובלים אותו. פרטנר עדיפה מסלקום גם מבחינת ההכנסה הממוצעת למנוי, העומדת על 56 שקל לעומת 47 שקל בסלקום.

פרמטרים אלה משתקפים בתמחור המניות, וכמו שנהוג לומר, הטבלה לא משקרת: שווי השוק של מניות פרטנר עמד השבוע על 2.4 מיליארד שקל לעומת 1.15 מיליארד שקל בסלקום. איגרות פרטנר נסחרות בתשואה של 3.2%, בעוד שתשואות סלקום מתקרבות במהירות מדאיגה לאג"ח זבל (5%). בעלי סלקום ביצעו מחיקה של 500־600 מיליון שקל, אך בפרטנר, שתפרסם את דוחות הרבעון השני ב־27 באוגוסט, אין כוונה למחוק. נזכיר שפרטנר מחקה בשנים 2001 ו־2015 כ־322 מיליון שקל בגין הפעילות בתקשורת הקווית, אבל סלקום לא.

איציק בנבנישתי. צילום: אריאל בשוראיציק בנבנישתי. צילום: אריאל בשור

האינדיקטורים הללו מוכיחים ששתי חברות הסלולר נמצאות במצב פיננסי מאתגר, המחייב חישוב מסלול מחדש. פרטנר, בזכות היערכות מוקדמת נבונה (מבחינת חובות וכוח אדם), נמצאת במצב טוב מסלקום, ועדיין מיזוג אפשרי בין שתיהן יפתור להן את הבעיה. אם פרטנר תבלע לתוכה את סלקום, תיווצר חברת תקשורת חזקה אבל עדיין תהיה תחרות. מיזוג הוא האינטרס של אדוארדו אלשטיין, בעל השליטה בסלקום. הוא יחסוך מעצמו כאב ראש רציני ויהיה לו פוטנציאל רווחיות עתידית לא רע. זה גם חלומו הרטוב של חיים סבן, בעל השליטה בפרטנר, שחייב לפרוע להאצ'יסון הסינית 300 מיליון דולר.

בסופו של דבר זה גם האינטרס שלנו האזרחים כבעלי מניות וכצרכנים. נקבל חברת סלולר גדולה וחזקה, שתתחייב בעתיד להשקיע בתשתיות הדור החמישי של הסלולר. זה גם האינטרס העליון של משרד התקשורת. גם לגופים המוסדיים המייצגים אותנו, שערך מניותיהם התנדף בשנים האחרונות, יש עניין בכך. אז מה נותר לעשות כדי להשלים מערך דרמטי כזה? להניח בצד את שיקולי האגו (בעיקר של מנהלי החברות) וליזום את המיזוג. נכון שרשות התחרות תערום קשיים, אבל אם משרד התקשורת והאוצר ימליצו, המיזוג יאושר בסוף הדרך בתנאים מסוימים. ואם זה לא יקרה, אחת מחברות הסלולר עלולה לקרוס, ואת המחיר נשלם כולנו בריבית דריבית.

חזאי הפיננסים

איש העסקים אבי טיומקין פעיל בשווקים הפיננסיים ב־40 השנים האחרונות. עיקר הצלחתו העסקית מוסבר ביכולתו יוצאת הדופן לנבא את מגמות השוק. חלק מהכסף הגדול שעשה נתרם להקמת בית הספר לכלכלה במרכז הבינתחומי בהרצליה. אגב, זה אותו מרכז שהריץ למשרת הנגיד את פרופ' אמיר ירון, שפעילותו בשווקים הפיננסיים שנויה במחלקות.

טיומקין משמש כיום כיועץ לקרנות גידור בינלאומיות, שאת שמותיהן הוא מסרב לחשוף. בימים כמו השבוע, כשהתברר שהשווקים בוול־סטריט ואצלנו צונחים בגלל ציוץ אחד של טראמפ בענייני מלחמת הסחר בסין והתגובה המפתיעה של הסינים, יכולת הניבוי של התנהגות הריבית והדולר הפכה למשימה בלתי אפשרית. למרות כל אלה הצליח טיומקין לפני מספר חודשים לעמוד במשימה שאפילו הנגיד שלנו לא הצליח: הוא היה הראשון שהעז ללכת נגד מגמות מרבית האנליסטים ולהעריך שהריבית בארה"ב לא רק שלא תמשיך לעלות, אלא תרד, וזה מה שבאמת קרה.

כשאני שואל מה הביא אותו לחשוב אחרת, הוא מפרט: "כבר מזמן טענתי שהריבית לטווח הארוך צריכה לרדת אל מתחת ל־2% לשנה. בשעה שדובר על אפשרות שהתשואה על איגרות החוב תגיע ל־5% לשנה כתוצאה משלוש העלאות נוספות בריבית, הסברתי שהכלכלה הגלובלית והאמריקאית נמצאת בהיחלשות עם סכנת כניסה למיתון. כבר אז המדיניות השפיעה לרעה על המשק בארה"ב מבחינת התחלות בנייה, קניית מכוניות וגידול במלאי. מדיניות הפד שהוציאה כספים מהמערכת כחלק מההידוק המוניטרי, צמצמה את נזילות החברות".


למרות זאת, ההצהרה של יו"ר הפד ג'רום פאוול במועד הפחתת הריבית הייתה צמחונית למדי.
"ייאמר 'לזכותו' שכמו הנגידים שקדמו לו, שלא ידעו להעריך את עומק המשבר על סף המשברים הפיננסיים שהתרחשו בתקופתם, גם הנגיד הנוכחי נכשל בקריאת המציאות. כשקוראים את התמלילים של דיוני הבנקים המרכזיים בתקופות שקדמו למשברים, אתה נדהם מהפער בין עמדות הבנק המרכזי לבין מה שקרה בפועל. הנגיד האמריקאי לא הפנים לחלוטין את מה שקורה בסביבה הגלובלית. עובדה ששני חברים בוועדה המוניטרית התנגדו להחלטה להורדת הריבית ב־0.25%. במסיבת העיתונאים לאחר מכן הוא העלה את הטיעון שהוא לא רואה משהו שמסכן בטווח הקצר את הכלכלה האמריקאית".

אבי טיומקין. צילום: גלי חרמוניאבי טיומקין. צילום: גלי חרמוני


אבל גם אצלנו לנגיד לקח זמן להפנים את מה שקורה בשווקים.

"פרופ' ירון הוא בחור נורא נחמד, אבל הבעיה העיקרית היא שהוא לא מפנים את מה שקורה בשקל. בנק ישראל ממשיך באופן עקבי במדיניות מטבע בלתי מובנת, שעלולה לגרום לנזקים משמעותיים. מדיניות ניהול המטבע והאדישות לשערו של השקל כבר גורמות יחד עם המיתון לנזקים בלתי הפיכים לתעשייה הישראלית ולייצוא, ואת זה ראינו בנתוני הצמיחה הנמוכה לרבעון השני של 2019. אם בנק ישראל ימשיך במדיניות הנוכחית של אדישות טוטלית והשקל יישאר ברמות הנוכחיות, או ימשיך להתחזק, זאת תהיה ממש קטסטרופה. חייבת להגיע התערבות מתוחכמת בשער המטבע ישירות בשווקים. היא צריכה להיעשות בצורה מקצועית כך שתשנה את הכיוון ותתאים אותו למשתנים האמיתיים של המאזן המסחרי הישראלי שהגירעון בו עלול לעלות".

העניינים שתפסו השבוע את הכותרות הם משבר הסחר בין ארה"ב לסין, הצהרות טראמפ על המכסים הנוספים והתגובה הסינית דרך מטבע היואן. אין לדעתך המשבר יסתיים?

"כרגע נראה שהמצב כאילו יצא משליטה. האפשרות של סין לעשות ויתורים לארה"ב היא כמעט אפסית בגלל המשבר בהונג קונג. הסינים הגיבו דרך המטבע, אבל התגובה הקלאסית שלהם יכולה הייתה להיות בכך שתודיע שהיא קונה את כל אספקת הנפט של איראן. אופתע אם הם לא יעשו את זה. בינתיים, כפי שראינו, הייתה מכה גדולה בשוק המניות, ומי שמובילות בשווקים הן מניות הבנקים. מערכת הבנקאות העולמית נמצאת בסכנה בגלל המיתון והעובדה שהריבית הנמוכה מורידה את הרווחיות. בגלל המשבר בשווקים, שהיו מקור הרווח שלהם, הרווחיות נפגעה. האינדיקציה הטובה ביותר לכך היא שמניות הבנקים של יפן ואירופה חזרו כמעט לרמה של משבר 2009".


נחזור אלינו. איך אתה מעריך שהריבית תתנהג מכאן והלאה?

"שער הריבית ימשיך להיות נמוך, ואני יכול לומר בוודאות כמעט מוחלטת שהריבית בארץ עוד תרד. הנגיד לא יעמוד בלחצים של המערכת המקצועית והעסקית ויוריד את הריבית. הזיגזג שעשה בשבוע שעבר רק מוכיח את זה. אין שום סיבה שגם אצלנו לא תהיה ריבית שלילית, ולא צריך להמציא את הגלגל. הריבית על איגרות חוב לעשר שנים בשווייץ היא מינוס 0.8%. למרות שאני מעריך שהריבית תרד, הורדה חדה תהיה טעות גדולה. אנחנו כבר נמצאים בשלב שריביות שליליות או נמוכות מאוד באירופה לא רק שלא תורמות, אלא גורמות נזקים לכלכלה. אירופה נמצאת על סף מיתון למרות הריבית השלילית שנמשכת מספר שנים. הריבית בעולם ירדה בצורה תלולה, כי הכלכלה גלשה למיתון. אבל ריבית שלילית פוגעת במערכת הבנקאות ובעיקר בחוסכים. הדרך היחידה לטפל במשבר כלכלי בריבית אפסית היא דרך הגדלת הגירעון בתקציב".

אני נוטה לקבל את ההערכה שלך שמדיניות הריבית האפסית די מיצתה את עצמה. אז מהי לדעתך הדרך הרצויה להעביר את השווקים לצמיחה?

"כדי למנוע כניסה למיתון יש לבצע מדיניות תקציבית מרחיבה תוך כדי הגדלת הגירעונות בתקציב. אם זה לא יקרה, המשבר הכלכלי והפוליטי יביא לתוצאות שיגרמו להתמוטטות הגלובליזציה ולתהליך הליברליזציה המבורך. ההתפעלות מהכלכלה הישראלית של השנים האחרונות קרתה לא משום שהיו נסים. אם הבנק המרכזי מנהל מדיניות ריבית אפס ויש גירעון בתקציב הממשלתי, האפקט על המשק הוא חיובי. הדבר היחיד הטוב ששר האוצר כחלון עשה זה הגירעון. אם יש יתרות מטבע גדולות, כמדינה קטנה היכולת לעשות מניפולציה של המשק והכלכלה היא אינסופית. הממשלה חייבת לעשות שימוש בירידת הריבית לטווח הארוך ולגייס כספים כדי להוריד את עלויות המימון".

מה שאתה אומר לי הוא שהגירעון בתקציב זה דבר מבורך?

"כבר אמרתי לך שזה הדבר הטוב ביותר שכחלון עשה כשר אוצר, וזה היה הדבר הכי טוב שיובל שטייניץ עשה כשהיה שר אוצר. תוקפים את כחלון וטוענים שמשק מדינה צריך להתנהל כמו האוברדרפט הפרטי, וזו טעות קשה. תקציב המדינה זה דבר אחד, ותקציב משק בית זה דבר אחר. מבקרים את החור בתקציב, אבל הגירעון הוא בזמן, הוא מגיע בדיוק כתופעה אנטי־מחזורית. אני מקווה שגם באירופה, באסיה ובארה"ב יבינו שבעיתוי הנוכחי יש להגדיל את הגירעון, אחרת המפולת במערכת הריאלית תהיה בלתי נסבלת. אני ממליץ לממשלה להגדיל את הגירעון ולהשתמש בעודפים בהתאם לסדרי עדיפויות פוליטיים".


מה מידת המעורבות הפוליטית שלך בבחירות הקרובות? אני יודע שבעבר תמכת בכחלון.

"בגלל הרגישות הרבה של העניין כיום אני נמנע מכל מעורבות פוליטית למעט פגישות חברתיות. בבחירות הקודמות (מועד א') לא נתתי שום ערבות כספית, ואין בכוונתי לתת ערבויות דומות גם בבחירות הקרובות (מועד ב')".

yehudasharoni10@gmail.com