לאחרונה אני סובל מתופעה משונה: אני מדליק את המחשב, נכנס לאינטרנט, ואיכשהו, נגד רצוני, אני גורר את העכבר אל עבר אייטמים רכילותיים שוליים - אותם אני קורא בשיא העניין. ושמתי לב לכך שכל האייטמים שאליהם אני נכנס כולם קשורים, באופן חשוד יש לומר, לחתונות של סלבריטאים. רק בחודש האחרון למדתי ש״במהלך העשור האחרון הדוגמנית נועם פרוסט השתחלה לאין ספור אאוטפיטים יפהפיים ושמלות לבנות קסומות בפרט, אך דבר לא הכין אותנו ללוק עוצר הנשימה שלה הערב, ביום חתונתה, שנערכת בגן בשפיים״ (מאקו סלבס), וש״כל העולם ואשתו הרימו בחתונה של רון אלוף״ (וואלה סלבס). כל העולם, אם תהיתם, זה אירית רחמים, סטפן, אביבית בר–זוהר, דניאל גרינברג, עדי לאון, אגם רודברג, חן אמסלם ומאור זגורי, עדן סבג, טיטי איינאו, קים אור אזולאי וטילטיל. אם אתם לא אחד מהשמות האלו, אז אני מצטער לבשר לכם את זה: אתם לא חלק מהעול

אפילו באתר החרדי ״כיכר השבת״ אוהבים חתונות והרימו דיווח ש״רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו השתתפה בחתונת בנה של הרבנית ברוריה זבולוני״. ואילו ב"וואלה סלבס" מתגלה לפעמים הצד המהורהר יותר של עולם החתונות. לקראת החתונה של בר זומר העלו שם אייטם שבו נכתב ש״לא פשוט העסק הזה של חתונה. אחרי שכבר הבנת שמצאת את האחד הנכון ולאחר שעיצבת את שמלת הכלה, מגיע השלב השלישי שחשוב לכל אישה - האיפור. איך שמים, כמה שמים, מה חשוב ומה לא? הרי ידוע שבעסק הזה של איפור הפנים שום דבר לא טריוויאלי״. 
 

תהיתם איך מתמודדים עם האתגר? התשובה נמצאת בהמשך האייטם: ״הולכים לטובים ביותר, או במקרה הזה לטובה ביותר - הדוגמנית הנוצצת וגורו האיפור שלי גפני, שנתנה הרבה עצות לגבי היום הגדול, שבמקרה יוצא בסוף אוגוסט - הזמן הזה בשנה שבו כל הנקבוביות נפתחות ואנחנו מזיעים כמו נהר ביערות האמזונס״. טוב לגלות שב"וואלה סלבס״ מתמחים גם בעולם הטבע וחושפים אותנו לתופעות שלא ידעתי שקיימות, כמו הנטייה של נהרות מסוימים להזיע.

כל אייטם כזה גורם לי לחשוב על החתונה שלי עצמי שנערכה לפני חמש שנים באולם חתונות גנרי, רווי פלסטיקה, פרחים מפלסטיק, מסכים, תאורה צבעונית ו״בר אקטיבי״. הדבר המדהים הוא שהאולם היה ממוקם במין אזור תעשייה, שלידו ניצבים לא פחות מארבעה אולמות אחרים שנראים בדיוק אותו הדבר. אני זוכר שביום המיוחל הגעתי לשם ואמרתי לאמי שאני לא זוכר איזה מהם הוא האולם שלנו והכל פה נראה אותו הדבר. לאחר התבוננות נוספת הצבעתי על האולם שלנו ונכנסנו אליו. מפה לשם הסתבר שזה ממש לא היה האולם שלנו, וכך כמעט התחתנתי עם כלה אחרת. האמת שהיא הייתה בחורה מתוקה בשם מיכל, שדי התפלאה לראות שלחדר החתן והכלה נכנס חתן שונה מזה שאיתו הייתה סבורה שהיא עומדת להתחתן.
 

מדי פעם אני חושב לעצמי מה היה קורה לו הייתי מתחתן עם אותה מיכל. מהדקה וחצי שביליתי בחברתה היא השאירה עלי רושם של אישה מאוד מכילה וטיפולית. האם אולי, אני שואל את עצמי מדי פעם, מיכל הזו הייתה יודעת להרגיע את השדים שלי? האם הייתה יודעת לטפל באבחנה העצמית שלי ש״אני קומביין של חרדות ופחדים, נע כל ימי בדילוג בין פחדים לחרדות שמטילים עלי אימה ברמות שהשפה העברית מוגבלת מדי מכדי שאוכל לתאר אותם בצורה מדויקת באמת״?
 

ואולי אפילו מיכל הזאת הייתה יודעת להכין קובה סלק - המאכל האהוב עלי. ואולי היא הייתה יודעת לנזוף בי ברגעים הנכונים ולהפוך אותי לבן אדם יעיל יותר שמצליח להספיק לבצע את מטלותיו בזמן? ואולי אפילו היא הייתה בעלת תואר בראיית חשבון, כזו שיודעת בעל פה את כל מדרגות המס, והייתה עוזרת לי להשתלט על התשלומים השוטפים בתחום זה וכותבת במקומי את החשבוניות? אין ספק שזה היה מוריד את רמת התסכול שלי בחיים.

בכל אופן, אחרי הרגע המביך בחדר החתן–כלה, כלתי לרגע וחצי, מיכל, אמרה שהיא חייבת איזה משקה והלכה לבר לשתות משהו כדי להירגע מהסיטואציה הביזארית שזה עתה התרחשה, ואני צעדתי עם אמי אל עבר היציאה מהאולם. רגע לפני שיצאנו משם גנבתי הצצה אחרונה על האישה הזו, ובאחת הפעמים שנזכרתי בה החלטתי לכתוב לה שיר:

מיכל עומדת בקצה הבר

שמלה לבנה

ונעליים ירוקות

ריסים ארוכים

תוספות שיער

ומבט מהורהר,

איבריה מתוחים

מחכים לעתיד היפה

שמחכה לה מתחת לחופה

ועד שהעתיד יגיע

היא שומרת

על פרופורציה נכונה

בין היקף הירכיים לעובי המדינה.

עוד כמה דקות, יקירתי

נתחתן

ואז נעבור לבית פרטי עם גינה

ואני אלחש לך בלילה:

״מיכל שלי,

כשתגדלי, כשתגדלי,

את תהיי שרה ללא תיק 

בממשלה הלאומית הרחבה 

ואז יהיה לנו טוב"