מהמקפצה: על הקמתה של "הוועדה למתן היתרים" (להלן: ועדת ההיתרים) החליטה ממשלת הליכוד בשנת 1977. הוועדה הוקמה בשנת 1980. מטרתה: לדון בבקשות חריגות של שרי הממשלה לסטייה מכללי האתיקה, שנקבעו על ידי ועדה ציבורית מיוחדת, שהוקמה אף היא על ידי אותה ממשלה. ראש הממשלה היה אז מנחם בגין. מאז קמה, החליטה ועדת ההיתרים 140 החלטות שונות בענייניהם של שרים ונבחרי ציבור. מעולם לא הוטל דופי בהחלטותיה, פעולותיה או התנהלותה.
 

אבל אז הגיע בנימין נתניהו ויחד איתו הבקשה הלא תיאמן לממן את ההגנה המשפטית בתיק המתנות (ותיקים נוספים) מכיסו של אחד המיליארדרים ששמו נקשר באותן מתנות ממש. ועדת ההיתרים פסלה את הבקשה הזו. נתניהו ערער. השופט שעמד בראש הוועדה פרש, אבל ההחלטה ניתנה פעם נוספת. אם אתה מתעקש, אמרה לו הוועדה, אנא הצג הצהרת הון מפורטת, כדי שנוכל להתייחס לצורך שלך לקבל מימון ציבורי. נתניהו סירב להציג הצהרת הון. נתניהו, ששווה בין 40 ל־50 מיליון שקל, המשיך להתעקש לממן את הגנתו המשפטית מכיסם של אחרים. ואז הסתיימה כהונתו של מבקר המדינה יוסף שפירא, ולתפקיד נבחר - בתמיכת נתניהו - מתניהו אנגלמן.

סירב להציג הצהרת הון בפני הוועדה - רה"מ נתניהו. צילום: רויטרס

 

מעניין מה היה אומר מנחם בגין היום, כש"מבקר המדינה" החדש פרסם את ההרכב הטרי של ועדת ההיתרים, לאחר שהדיח את חבריה (שהתפטרו במקביל). אני לא מטיל דופי ביושרו האישי של אף אחד מחבריה החדשים של הוועדה. המבחן יהיה פשוט: האם ההרכב החדש יהפוך את החלטת שני ההרכבים הקודמים של הוועדה, שלא אישרו לבנימין נתניהו לקבל 300 אלף דולרים כ"הלוואה" ממי שכונה "המונית האווירית" שלו, המיליארדר האמריקאי ספנסר פרטריץ'? תרשו לי להמר שכן. ההחלטה הזו תתהפך. הכסף לא יוחזר. כל מי שמכיר את משפחת נתניהו הבין שאין סיכוי שהוא יוחזר.
 

מבקר המדינה הודיע שהרכב הוועדה החדש מאוזן יותר, וכולל גם נציגי פריפריה ואנשי ציבור שונים. כאילו מדובר בוועדה לבחירת פרס ישראל או להענקת מלגות לסטודנטים מצטיינים. הבעיה היא שאין לפריפריה או לנציגות חברתית שום קשר למטרתה המקורית של ועדת ההיתרים. הסוגיות שבהן היא דנה הן משפטיות גרידא.
 

בהרכבה הקודם היו משפטנים: בראשה עמד שופט מחוזי, ושני נציגי הציבור היו משפטנים בעלי שם. עכשיו, מציג בפנינו אנגלמן הרכב שכולל פעילי ימין, אנשי ליכוד, מקורבים לראש הממשלה ושאר נציגים. מבקר המדינה מבצע, מהמקפצה, פוליטיזציה בוטה של קודש הקודשים של שלטון החוק וכללי האתיקה, שעליהם הוא מופקד. הוא עושה את זה ללא בושה, מהמקפצה, מבלי להניד עפעף. הוא עושה את זה כי הוא יכול, כי זה מה שמצופה ממנו, כי לשם כך הוא מונה לתפקיד וכי הציבור אדיש.