איה הימין ההוא: מעשהו הראשון, הסמלי להפליא, של מנחם בגין כראש ממשלה, שלושה ימים בלבד לאחר שנבחר, היה להביא לארץ ולאזרח 66 פליטים וייטנאמים, פליטי ספינה שטבעה בים, ואף מדינה לא הסכימה לקלוט אותם. ובגין הסביר: “לא יכולנו לראות בסבלם של אומללים אלה”. הפליטים הווייטנאמים נקלטו בארץ כעולים חדשים, עם כל הזכויות. אחת מצאצאיהם, אגב, היא המשוררת התל־אביבית ואן נוין, שלא מעטים כתבו על קסמה כמשוררת עברייה.

אבל זה היה בימי בגין, תלמידו הישיר של ז’בוטינסקי הנאור במיוחד (שכתב את שורות האחווה הבין־דתית הנפלאות, עם שתי גדות עבריות לירדן: “שם ירווה לו משפע ואושר / בן ערב, בן נצרת ובני,/ כי דגלי, דגל טוהר ויושר, / יטהר שתי גדות ירדני”). היום כמובן סוג כזה של נדיבות כלפי גויים לא יעלה על הדעת.

ממשלת ישראל וראשי הימין בנוסח נתניהו ואריה דרעי ואיילת שקד וסמוטריץ’ (ייבדל לטובה דווקא הרב רפי פרץ שדיבר באופן חריג נגד גירוש ילדי הפיליפיניות, העברים בעליל), כל אלה אטומים לסבלם של פליטים ומבקשי מקלט וילדי זרים. בעיניהם חמלה היא רק חמלה כלפי יהודים על פי הרבנות, והסיסמה היפה שבחרה לעצמה מפלגת העבודה־גשר, “בני אדם, לפני הכל”, זרה להם לגמרי. החברותא שלהם היא בן־גביר וגופשטיין. חרפה גדולה לימין ולכולנו. 

מחאה נגד גירוש הפליטים ומהגרי העבודה בתל אביב. צילום: תומר נויברג, פלאש 90

 

מה שהישראלים לא מבינים הוא כי החומה היהודית־הרבנית באופייה (כולל חוק הלאום המפלה) פוגעת פגיעה חמורה לא רק ביחסים עם הדרוזים והבדואים, שמשרתים בצה”ל (ולפעמים נופלים חללים בצה”ל, בניגוד לרוב החרדים), אלא גם באינטרסים הישירים של המדינה המעוניינת ברוב יהודי. העובדה ש־400 אלף מיוצאי חבר העמים לא מוגדרים כיהודים ברבנות ולא יכולים להתחתן כאן, למשל, גורמת לא רק לאפליה קשה ומעליבה כלפי ישראלים עברים כמונו, אלא גם מרחיקה מכאן עולים פוטנציאלים שלא רוצים לעבור את מבחני הדנ”א שמשרד הפנים והרבנות מפעילים עליהם לפעמים. היא גם מרחיקה מאיתנו מיליוני זוגות מעורבים מארצות הברית ומחבר העמים, שהיו יכולים לשנות את האיום הדמוגרפי עלינו. 
 

ויותר מזה: אם אנחנו סופרים כאן את עצמנו כיהודים רק בתנאי שאנחנו יהודים על פי מבחני הרבנות החשוכים, אז צודק ראש ממשלת הרשות הפלסטינית הטוען כי כבר עכשיו בין הים לירדן (כלומר בארץ ישראל) יש יותר ערבים מיהודים. טענה שאותה אישר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת גם אלוף משנה חיים מנדס, סגן ראש המנהל האזרחי. ויפה כתב בעניין זה הסטטיסטיקאי הבכיר בישראל פרופ’ דלה פרגולה, כי היהודים הם אכן מיעוט בין הים לירדן, משום שאיננו מחשיבים כיהודים מאות אלפים מיוצאי חבר העמים. איתם אנחנו עדיין רוב (52% על פי דלה פרגולה). 
 

ועוד עובדה סטטיסטית חמורה מאוד, שמסרבת לחדור לתודעה הציבורית בישראל: על פי כל השנתונים הסטטיסטיים מהשנים האחרונות, מדי שנה(!) גדל אחוז הערבים על אחוז היהודים במדינת ישראל בחצי אחוז. לכן דרושה לנו הגדרת זהות חדשה, יותר ישראלית־עברית ופחות יהודית־רבנית, וזה חל גם על ילדי העובדים הזרים, הרואים עצמם כישראלים, והם חלק מאיתנו. ההגדרה היהודית־רבנית הצרה מסכנת אותנו ממש. לא ימין מאוחד אנחנו צריכים ולא ימין חילוני, אלא ימין נאור.