דומני שכמעט כל אזרח מכיר בחשיבות העליונה של המודיעין שלנו לביטחון המדינה וליכולת התמודדותה היומיומית מול כלל אויביה. עליונות מודיעינית היא למעשה תנאי הכרחי להתרעה, להרתעה, להכרעה וניצחון, וכמובן להישרדות. כיצד מכין ומכשיר אגף המודיעין את דור העתיד האיכותי שלו, את הדור שיהווה את מנוע הצמיחה האיכותי מול אתגרי ההווה והעתיד?

הכלי העיקרי לכך הוא תוכנית "חבצלות", המיועדת כיום ל־50 בוגרי ובוגרות תיכון מצטיינים, שנבחרו לאחר מבחני קבלה קפדניים ביותר ותנאי סף פסיכולוגיים וחברתיים גבוהים מאוד. התוכנית היא התנדבותית, בת תשע שנים, בשני שלבים: השלב הראשון, שנמשך שלוש שנים, הוא במסגרת שירות החובה, ובו החניך רוכש השכלה אקדמאית (בחוג חובה של לימודי מזרח תיכון, וחוג רשות שבו הוא בוחר בין מדעי המחשב, מתמטיקה, כלכלה ופילוסופיה), עובר טירונות קרבית וקורס קצינים ורוכש השכלה מודיעינית. השלב השני, שנמשך שש שנים, כולל שירות קבע במקצועות הליבה של המודיעין בכל מערכיו. 

התוכנית החלה בשנת 2005, כאשר אוניברסיטת חיפה זכתה במכרז של משרד הביטחון לתת את חסותה האקדמית לתוכנית. במשך 14 שנים הייתה התוכנית ממוקמת באוניברסיטת חיפה; בשבע השנים האחרונות עומד בראש התוכנית תא"ל (במיל') מוטי דימיטשטיין, קצין מחקר מוערך ביותר ומנוסה. במרץ 2019 זכתה האוניברסיטה העברית בירושלים במכרז חדש, וחניכי התוכנית יחלו בלימודיהם בה באוקטובר השנה. החסות האקדמאית עברה מחיפה לירושלים. וכאן מתחיל הסיפור שבגינו נכתב מאמר זה. 

לפתע החלה להישמע ביקורת בקרב מרצים באוניברסיטה העברית: הכיצד זה מעזה הנהלת האוניברסיטה לשלב תוכנית צבאית בתוך המסגרת האקדמית שלה? שומו שמיים. והנימוקים: חניכי התוכנית אמונים על "דע את האויב"; כיצד הם יוכלו להשתלב במרחב אזרחי ביקורתי המשותף ליהודים ולערבים? וזהו מרחב החייב להכיל מגוון סתירות ורגישויות, כמו מדי צה"ל של החניכים. 

הגדיל לעשות פרופסור אמריטוס זאב שטרנהל במאמר בעיתון "הארץ" תחת הכותרת: "חרפת האוניברסיטה העברית". ומה היא החרפה? לא יכול להיות שתוקם בקמפוס מסגרת צבאית אוטונומית מכיוון שהיא זאת שתשפיע על האוניברסיטה ותפגע בחופש ההוראה. איך זה שהנהלת האוניברסיטה לא התייעצה עם תלמידיה ועם הציבור לפני שהסכימה לקלוט תוכנית של צה"ל? 

שתי הערות לתופעה הזאת, המאפיינת אולי מעטים, אך קולניים ונתמכי תקשורת: האחת היא הבורות המדהימה שלהם ועיוורונם למציאות שמול עיניהם. באוניברסיטת חיפה יש סטודנטים ערבים רבים, ואף אחד מהם לא נתן פומבי ל"רגישות" שלו מול סטודנטים יהודים במדים במשך 14 שנים. באוניברסיטה העברית בגבעת רם מקוימת תוכנית צבאית אחרת, תלפיות, זה עשרות שנים, ומתהלכים שם במדים (כי כמו ב"חבצלות", מדובר בחיילי חובה), והשמיים לא נפלו, ודבר לא נגרע מרוח הביקורתיות והחופש האקדמי.

שנית, וזה העיקר, אותם מבקרים רואים בצה"ל אויב, קלגס, פושע מלחמה. זאת שנאת החינם הכי מזוקקת, הכי מחרידה, למדינת הלאום של העם היהודי. הם לא מחבקים את זה שמגן על חייהם ורכושם. הם מקיאים אותו, ובלי בושה.

ואיני יכול לסיים בלי מילת שבח חמה להנהלת האוניברסיטה, שעומדת כצוק איתן מול ביקורת עלובה, אך רעשנית, ואף פרסמה מודעה על היותה גאה לתת חסותה לתוכנית הדגל של המודיעין הישראלי.