אש השתוללה בשבוע שעבר בגבול ישראל־לבנון, בצד הישראלי, ברכס הר צפייה ליד מטולה. הלהבות מנעו ממטיילים של העמותה להיסטוריה צבאית להגיע אל היעד התיירותי החדש בצפון - פתחה של מנהרת חיזבאללה, שחדרה לתחום ישראל. לקב”ט מטולה היה עיסוק בוער יותר מהדרכת קבוצת המטיילים, שהדרך אל זירת הפשע של חיזבאללה נחסמה בפניהם. כידוע, אש יכולה לפרוץ לא רק בגלל בלוני תבערה שמפריח האויב, אלא גם בגלל שמש יוקדת. ואכן, קרניה הדליקו את הקוצים על המדרון המצהיב, וכיסו את האזור בעננה שחורה. את פתח המנהרה ראו אפוא האורחים־לרגע רק מרחוק.
 

עמק עיון שמעבר לגבול, מצפון למטולה, מעולף כחום הקיץ. השקט השורר סביב – ומופר על ידי צפירות מכוניות הכיבוי והמשטרה – אסור שיטעה. גם לא המבנים המרשימים שבונים הלבנונים על מנת להטעות את האויב. השלווה מדומה. שקט לפני הסערה, שתבוא במוקדם או במאוחר. מעבר לחומה, בארץ חיזבאללה, הכל ערוך למתקפה על ישראל, לפקודה מטהרן.
 

המנהרות היו עד לאחרונה האמל”ח הלוהט בכל הקשור לגבולנו בצפון ובדרום. איתורן והריסתן על ידי השפיץ העכשווי של הצבא – חיל ההנדסה – הביאו לנטרול סכנתן כמעט לחלוטין. הן לא נועדו רק לתקיפה. 
 

כיום עזה נחלקת לשתי ערים, זו שמעל פני השטח וזו התחתית שכולה חפורה ונועדה למטרה הגנתית. המנהרות החודרניות שנועדו לתקיפה ולמבצעי טרור, נחשפו ברובן. בעתיד, עם השלמת המכשול התת־קרקעי, איום זה לא יורגש עוד. התוצאה: המחבלים מעזה חוזרים לניסיונות חדירה דרך גדר המערכת, על מנת להרוג אזרחים או לשבות חיילים, וממשיכים בירי טילים ושיגור בלונים.

חסן נסראללה. צילום: AFP חסן נסראללה. צילום: AFP
 

בדרום לבנון הקים חיזבאללה את “שמורת הטבע”, רשת של בונקרים תת־קרקעיים, מנהרות לאחסנה ולתנועה נסתרת, שמהן יצאו מנהרות תקיפה, שש במספר, שנחפרו במאמץ בסלע הקשה. כולן התגלו ונוטרלו. מעתה אפילו אפשר לנוע דרכן בכיוון ההפוך, כפי שהוכיח אוגדונר אחד. נשק המנהרות הוכח כמשגה מבחינת חיזבאללה, אף כי התוכנית הייתה להחדיר דרכן עשרות ומאות מחבלים, בניסיון להשתלט על יישוב גלילי אחד לפחות. זה עלול להתרחש גם מעל פני השטח, כפי שהסביר בשבוע שעבר מי שהיה בתפקיד גבוה בפיקוד צפון.

לדבריו, חיזבאללה בונה תוכנית מתקפה בעלת שלושה מרכיבים: יכולת ירי תלולת מסלול בטווחים שונים, כאשר לרשותם 200 אלף חימושים (מאה אלף פצמ”רים, 60 אלף רקטות לטווח בינוני ו־40 אלף טילים לטווח ארוך, אפילו עד באר שבע). מרכיב שני הם אותם כפרי טרור, תמימים לכאורה, שבהם ממוקמים אתרי שיגור, מפקדות וקווי אספקה נסתרים, והשלישי הוא מערך של משגרים ניידים.

אותו גורם צבאי הוסיף, כי בחיסול שש המנהרות החודרניות בצפון (ולפי ההערכה, אין עוד מנהרות) “שמטנו מחיזבאללה אמל”ח חשוב, אך לא את היכולת לצאת למערכה גם בלי מנהרות. יש להם טילים, יחידות קומנדו, הם רכשו מיומנות צבאית בלחימתם בסוריה. יש להם יכולת לחצות את הגבול. כוחות המודיעין שלנו עמלים למנוע זאת מהם”.

מחבלי חמאס. צילום: רויטרסמחבלי חמאס. צילום: רויטרס

 

איזה ניגוד בין הדברים החמורים, ששומעים באולם הממוזג של כפר גלעדי, לבין הפסטורליה המדומה בחוץ. הקיבוץ טובל בירק, ילדים מהלכים בשלווה על שביליו, ובמרחק של מאות מטרים ספורים מהם – הגבול המאיים ונסראללה המתרברב. האיום אינו רק על יישובי הצפון. הוא מכוון לכל עורף ישראל. חיזבאללה כמו חמאס רק מחכים לפקודת מאיראן, זו שמנסה, כדברי אותו גורם צבאי, “להרחיב את המעטפת השיעית סביב ישראל”. נכון לעכשיו, ההרתעה הישראלית מוכיחה עצמה.
 

ואיזה ניגוד בין האיום הפיזי המתעצם בצפון ועלול לגלוש באחת לכדי מלחמה, לבין מערכה מסוג אחר שמתנהלת במלוא עוזה בתוככי ישראל. זוהי מערכת הבחירות חסרת המעצורים, המסיחה את דעת כולנו מהעיקר. בלהט הבחירות אנו נוטים לשכוח את האיום הנפיץ הנשקף לכולנו, ללא הבדל מפלגה או דעה, וטרם הוסר. זהו האיום האיראני על שני טלפיו השלוחים לגבולנו, חמאס מזה וחיזבאללה מזה.
 

בצלו, חיינו ממשיכים להתנהל כסדרם. נמשיך להתכתש בינינו לבין עצמנו, לפחות עד 17 בספטמבר, בידיעה כי בו בזמן לא ינום ולא יישן שומר ישראל. המודיעין, התצפיתניות, חיילי ההנדסה, טייסי חיל האוויר ושאר הלוחמים, ובראשם הרמטכ”ל אביב כוכבי, מאפשרים לנו בערנותם ובכושר הרתעתם את החיים הטובים, את מלחמת הבחירות. הם אלה שידעו לכבות בבוא העת את הדליקה הגדולה שאיראן־חיזבאללה מתכננים להצית. אבל בינתיים, בעוד קבוצת המטיילים עושה דרכה בחזרה דרומה, הם התבשרו: כובתה האש בהר צפייה.