בתחילת השבוע נחשף בגלי צה"ל כי שר החינוך הרב רפי פרץ החליט "להרחיב משמעותית את שיעורי היהדות בחינוך הממלכתי". הכתב ידע לציין כי מדובר בתוספת של אלפי שעות הוראה והשקעה של מיליונים. במהירות האור והאינטרנט הגיעו גם התגובות משמאל ומהפורום החילוני. הזעקות הפבלוביות "הדתה!" ו"שטיפת מוח!" היו צפויות. אבל ניצן הורוביץ ממרצ־המחנה הדמוקרטי הרחיב בתגובתו: "הפרסום בגלי צה"ל על ההחלטה המופרעת של שר החינוך רפי פרץ להוסיף אלפי שעות לימוד יהדות ומורשת צריך לטלטל כל הורה חילוני בישראל. שר החושך פרץ לא עוצר בטיפולי המרה ללהט"בים וממשיך לטיפולי המרה לחילונים. זו הדרך שלו - כוחנות וכפייה".
במהרה נחשף גם עומק המזימה: זה יתחיל כבר בכיתות הנמוכות של החינוך היסודי. ובהנחה שהשר זומם בעיקר טיפולי המרה לחילונים הלומדים בחינוך הממלכתי, ובהנחה שלמעלה מ־400 אלף תלמידים לומדים בזרם הממלכתי, וכיתה ממוצעת מאכלסת כ־30 תלמידים, יש לנו כ־13,000 כיתות שבהן עתיד להתקיים ציד הנפשות הנפשע. עכשיו נניח (הנחה מופרזת מאוד) שיממנו תוספת של 5,000 שעות בשנה. אם נחשב, נמצא כי כל כיתה תזכה לתוספת של 22 דקות לימוד בשנה. אם יו"ר מרצ סבור כי ב־22 דקות אפשר להמיר חילוני לדתי - מצבה של החילוניות במדינה עגום מאוד.
אם כך, לא מדובר ככל הנראה בתוספת שעות הוראה לתלמידים רכים בשנים, אלא למורים, למחנכים ולמנהלים, כדי שאלו ישננו את תוכניות ההמרה. יש כ־37 אלף עובדי הוראה במגזר הזה. כל אחד מהם יזכה ל־8 דקות הדרכה בשנה כדי שיוכל להפוך את תלמידיו החילונים לדתיים. חלק ניכר מהמורים בחינוך הממלכתי אינם דתיים. ויש להניח שפרק זמן קצר זה לא יספיק להפוך חילונים בוגרים למחזירים בתשובה נלהבים.

אם כך, כנראה שאיננו מזהים את עומק המזימה. 
ואכן הכתב החרוץ של גלי צה"ל הצליח לחשוף את הערמומיות של התוכנית. כיוון שאי אפשר בהיקפים דלים אלו להגדיל משמעותית את היקפי שעות ההוראה לתלמידים, וגם לשטוף את מוחם של המורים לא יהיה קל, יש צורך בשינוי התכנים של התוכניות הקיימות. למשל להכניס את אלוהי ישראל בדלת האחורית. באמצעות תכנים "דתיים" ללימודי העברית למשל. התלמידים ילמדו "טקסטים יהודיים". בינגו.
כל אחד מאיתנו השתתף פעם בהלוויה. וכולנו שמענו את מי שמתו עליו אביו או אמו, או חלילה מי מילדיו, עומד אצל הקבר הפתוח ואומר קדיש: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא". יש יהודים דתיים, או מסורתיים, שהתפילה הזו שגורה על פיהם. אבל גם חילונים רבים אומרים קדיש בזמן הלוויה. לא כולם בוודאי. אבל כמה פעמים שמענו את מי שאומר את מילות התפילה העתיקה הזאת כמי שגורס חצץ בשיניו. ואינו יודע להגות את המילים גם כשנתחב לידיו דף מודפס ומנוקד. וניכר גם שאינו מבין את משמעותן של המילים בארמית. כשאני שומע את האבל קורא כך את התפילה, אני מתבייש ונבוך. כולנו, גם החילונים, יודעים את המשמעות שהעניקו יהודים בכל ההיסטוריה שלנו לתפילת "שמע ישראל".
וגם חילונים רבים משתתפים בליל הסדר או בתפילת "כל נדרי" בערב יום הכיפורים. היהדות היא תרכובת בלתי ניתנת להפרדה של דת ולאום. כל ניסיון להגדיר את היהדות כדת בלבד או כלאום בלבד - נקלע למבוי סתום. התפילות הללו הן לא רק חלק מהדת היהודית. הן חלק מהתרבות הלאומית שלנו, שהתקדשה באלפי שנות היסטוריה קשה. כל אלו שנלחמים בחירוף נפש כדי שילדי ישראל החילונים לא יכירו חלילה את ה"טקסטים הדתיים הללו", חושף פחד קמאי מפני כוחן של המילים הללו להפוך חילוני לדתי במחי פסוק או שניים, במהלך שיעור עברית אחד בשנה שבו ילמדו ילדים רכים לא רק "קן לציפור בין העצים ובקן לה שלוש ביצים", אלא גם, חלילה, "שמע ישראל". חילונים אדוקים כאלו דבקים בכל כוחם בבורותם ונלחמים כדי שילדיהם לא ידעו יותר.
למנהיג מפ"ם וממייסדי "השומר הצעיר" יעקב חזן (ויש מתעקשים שהיה זה דווקא ברל כצנלסון) מיוחסת האמירה: "קיווינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות". חזן הצר על כך מאוד. יורשיו במרצ ובפורום החילוני דווקא מתגאים בכך ונאבקים בכל כוחם כדי להנחיל את הבורות גם לילדיהם.