מתי־מתי־מתי יבינו תושבי עוטף עזה שהמדיניות של ממשלת ישראל היא להמשיך במצור צה”ל על הרצועה ולספוג את המחיר, שהוא המשך המצור של חמאס על העוטף. מתי־מתי־מתי כבר יחושו תושבי העוטף שהם עכברי הניסוי של ממשלה, שבודקת עד כמה אפשר להלחיץ אותם.

התושבים אומנם “זועמים”, אבל מסרבים להבין שהם קורבן האינטרס הדתי־לאומני, שהוא גם האינטרס של קואליציית החסינות מפני משפט של נתניהו. השאלה למה הממשלה מנהלת מלחמת חפירות על גבם של תושבי העוטף תיענה בהמשך, השאלה המקדימה היא איך זה מצליח לה, והתשובה היא מה שנראה לי כמו עיוורון של ציבור שכנראה מוכן שיעבדו עליו בעיניים. כדי לממש את האינטרס האמיתי, שהוא הפרדה בין הרצועה לגדה, מזריקים להם סמי תעמולה נחותים כמו “הם התחילו”, “הם והאיראנים”, והשוס הקבוע: “חמאס רוצה להשמידנו”, כאשר ברור שהם לא מסוגלים, למעט ההתעללות ביישובי העוטף.

בשבוע האחרון הפיקה הרצועה הפגנות אלימות ליד הגדר, השלכת מטעני נפץ, ביצוע ניסיונות חדירה ושיגור פגזים ורקטות. שום דבר חדש שלא ראינו מאז נורו במאי האחרון מהרצועה כמעט 700 רקטות ופגזים, וחמישה ישראלים נהרגו. צה”ל “הכיל” את האירועים. תושבי העוטף שרויים בחרדה ודיכאון? זה אולי מה שקורה בבית ראש הממשלה. להבדיל מתושבי העוטף שתקועים ותלויים הן על גדרות הרצועה והן ברצונו של חמאס, ראש הממשלה נסע השבוע לשחק אותה מדינאי בינלאומי. בעלייתו למטוס הבטיח: “אם הדבר יידרש, נצא למערכה רחבה בעזה”. מדובר בשטויות.

מי שמחליט אם להיכנס למערכה הם יחיא סינוואר ואביב כוכבי. כוכבי, שמבין את הבלוף של ביבי, כבר הודיע שאצלו אין חצי עבודה. אם נכנסים ל”מערכה”, לא יוצאים עד שמסיימים להשתלט על הרצועה כולה. זה יכול לקחת יום, שבוע או חודש. ההמשך זה בעיה של הפוליטיקאים. להם כידוע חשבונות אחרים, כך שמה שהיה הוא שיהיה. אלא אם כן תושבי העוטף יבינו שאין אופציה צבאית, שהאופציה היחידה היא הסרת המצור.

במקום דרישות מעורפלות כמו “הממשלה חייבת לפעול”, אמורים תושבי העוטף לתבוע הסרת המצור. עכשיו. ניהול שיחות ישירות עם חמאס. עכשיו. ועד שזה יקרה, הם ישביתו את כל יישובי העוטף. עכשיו. ללא תאריך תפוגה ועד הבחירות. האחיזה המנטלית של הקואליציה בתושבי עיירות העוטף לא תאפשר השבתת ענק, אבל זו יכולה להיות שעתם היפה של יישובים שמחזיקים בפועל את האחיזה האזרחית בגבול עזה. השבוע הציעה להם הממשלה מה שנראה כמעין “תקציב שוחד” כדי שישתקו עד הבחירות. ברור שיש לדחות את ההצעה על הסף. עדיף לסבול עני וגאה מאשר עני וטיפש.