אני מאלה שמתפללים שהמהלכים שנוקט הנשיא דונלד טראמפ נגד איראן יצליחו. אני לא בטוח שזה יקרה. טראמפ הוא אדם לא צפוי, לא מתוכנן ולא עקבי. כפי שכבר נכתב כאן, הוא מסוגל לאבד עניין ברגע האמת, כפי שאיבד עניין בסיפור הצפון קוריאני והפך לחבר הכי טוב של הרודן המטורלל ההוא. אז נחזיק אצבעות ונקווה לטוב. 
 

אני גם לא חושב שטראמפ אנטישמי. הוא לא בורר את שנאותיו על פי גזע, אלא לפי כסף. אחרי שאמרתי את כל זה, מה שטראמפ אמר על יהודי ארה"ב השבוע הוא רעידת אדמה. לא צריך יותר מזה כדי להבין את התהליך שבתוכו אנחנו נמצאים. תהליך שנתניהו אמור לבלום, אבל הוא המחולל שלו.
 

יש כשבעה מיליון יהודים בארה"ב. יהדות ארה"ב נתפסה במשך דורות ארוכים כנכס האסטרטגי הגדול ביותר של המדינה. בצדק רב. שישה מיליון מתוך היהודים הללו הם ליברלים דמוקרטים. בשפתנו, הם שמאלנים. אגב, באמריקה זה עוד חוקי. עוד אגב, מבחינה היסטורית היהודים נטו תמיד לשמאל (בגולה). יהודים היו תמיד חלוצי הליברליות, ההומניזם, כבוד האדם וחירותו, השוויון. יהודים נטלו חלק ואפילו הובילו רבות מהמהפכות הללו לאורך ההיסטוריה. זה לא שיהודי ארה"ב התהפכו עלינו, או משהו. הם תמיד היו כאלה. מי שהתהפכו, זה אנחנו.


חוק אחד הוביל לאורך כל השנים את יחסינו ליהודי ארה"ב: בלי פוליטיקה. הנכס הזה נשמר כאתרוג בקופסתו כדי לא לערבב את הפוליטיקה האמריקאית הפנימית עם האהדה לישראל. שם המשחק היה "תמיכה דו־מפלגתית" (bipartisan). אסור להפוך את היהודים או את ישראל לסלע מחלוקת בין רפובליקנים לדמוקרטים. צריך לשחק לרוחב כל החזית ולהישמר מכל משמר מהחלקות ימינה או שמאלה.
 
ובכן, לא עוד. נתניהו הפך את עצמו לעבד נרצע של טראמפ, שנתפס על ידי הדמוקרטים בארה"ב כצלם בהיכל. ישראל סימנה את עצמה כמדינת חסות של המפלגה הרפובליקנית. זאת ועוד: נתניהו עצמו מחק מסדר העדיפויות שלו (וגם שלנו) את יהדות ארה"ב. הוא אמר בקולו, מספר רב של פעמים, בשיחות סגורות ופתוחות, שיהדות ארה"ב מתבוללת, שהיא לא תתקיים לאורך זמן, שעכשיו נדמה לנו שזה בסדר אבל תוך שנים ספורות הכל יקרוס. הוא גם לא סופר את איפא"ק כפי שספר פעם. את מבטחו שם נתניהו בנוצרים האוונגלים, אוהדי ישראל שרופים (על תנאי) שרואים בטראמפ את המשיח ובנתניהו את חמורו הלבן.

עכשיו מגיע הסיפור עם טראמפ והאסון הופך לקטסטרופה. טראמפ מגדיר את היהודים שמצביעים עבור הדמוקרטים כבוגדים בישראל, ונתניהו שותק. עזבו אותי מחפרפרות, מחקירות, ממלחמה או שלום. הקרע שקורע נתניהו בבשרו של העם היהודי הוא הכתם הגדול על דמותו בראי ההיסטוריה.
 

הטור המלא ב"מעריב סופהשבוע"