מדובר בהצעה ישנה שהעלתה ישראל לפני כשנתיים בפני המצרים, ונדחתה. ישראל דרשה שכל מי שייצא יחתום על התחייבות לא לחזור לרצועה במשך חמש שנים. מסלול היציאה לא עבר בנתב"ג. ממחסום ארז, כך לפי התוכנית, יילקחו היוצאים בהסעות לשדה התעופה באילת. משם יטוסו למצרים או לירדן, ומהן למדינה שתקבל אותם, או יישארו שם. ההצעה הועברה לחמאס ונענתה בשלילה. ישראל ביקשה לעצמה שליטה מוחלטת על התהליך, ובחמאס לא ראו זאת בעין יפה. הם דרשו הסרה של הסגר ולא פתרונות קטנים.
"האוכלוסייה מוחזקת שם כבת ערובה", הוסיף השבוע אותו בכיר ישראלי. הוא התכוון לומר כי חמאס מחזיקים את התושבים בכוח, מה שאינו נכון. הוא שכח שאת הסגר מטילה ישראל ולא חמאס. הסגר מוטל על שני מיליון תושבי הרצועה ולא רק על ההנהגה שלהם. "אם היו יכולים לצאת, הם היו יוצאים", הוא אמר, וטעה שנית.
תמיד רע להיזכר, גם אם באיחור. לפני חודש מלאו 40 שנה לאחד ממחזות השטנה הידועים בהיסטוריה הערבית: אירוע המכונה "טבח אולם הנצח", על שמו של האודיטוריום שבו קרה, קַאעָה אַל־ח'וּלד בבגדד. הנשיא הטרי סדאם חוסיין כינס את ההנהגה הארצית של הבעת', ובעומדו על הבמה הפתיע אותם באומרו כי נחשף גיס חמישי בתוך המפלגה. הוא פצח בהקראת שמות 68 "מרגלים", לטענתו, מיושבי האולם. מי ששמו הוקרא, הוצא להפתעתו בידי מאבטחים, נלקח למעצר ונשפט. 22 הוצאו להורג אחר כך.
העילה הייתה קשירת קשר עם חאפז אל־אסד, נשיא סוריה ומנהיג הבעת' הסורית, להשתלט על הבעת' של עיראק. האשמה המופרכת הייתה תוצאת סכסוך בין הנהגת המפלגה בבגדד להנהגתה בדמשק, אחרי מאמצי איחוד שהתרסקו. סדאם לא הסתפק בנידונים למוות מיושבי האולם, ובשבועות שלאחר מכן הוציא להורג עוד מאות מחברי מפלגתו.
ההיסטוריה ידעה כמה מעמדות מעין אלה, שבהם קיבץ מנהיג קהל מאנשיו והוציאם להורג. כזה היה, למשל, "ליל הסכינים הארוכות" ב־1934, שבו טיהר היטלר את האס־אה, המיליציה הכוחנית של המפלגה הנאצית, וסלל את הדרך עבור האס־אס לתפוס מקום מרכזי. יש להניח כי סדאם הכיר את מעשהו של היטלר ושאב ממנו ערכים. סביר כי בראשו עבר באותם ימים גם סיפורו של הח'ליף אל־חג'אג' בן יוסף אל־ת'קפי, מושל עיראק במאה השביעית מטעם בית אוּמַייה. אל־חג'אג' נכנס להיסטוריה כמנהיג מרושע וצמא דם. אחד מתחביביו היה רצח של פוסקים וחכמים, שלימים נתקדשו על ידי השיעה. סדאם ראה בו מודל לחיקוי והרבה לאמץ את מנהגיו. למשל, לשחות במי הנהר.
יש להניח כי נאום הבכורה של אל־חג'אג' במסגד בעיר אל־כופה שימש השראה לסדאם. זה היה נאום מלא משטמה כלפי העם. "הוי שוחרי הפילוג (שקאק), אנשי הצביעות (נפאק), נעדרי המוסר (אח'לאק)", חרז אל־חג'אג' באוזניהם. הנאום ההוא ייזכר בזכות שורות הפתיחה שלו. "אני עדיין רואה", אמר לנוכחים, "ראשים שהבשיל זמנם להיקטף".
בשנים האחרונות התפלאו כולם כיצד מעז ארגון דאע"ש לגייס ילדים לשורותיו ומפקיד בידיהם אף משימות של הוצאה להורג. ובכן, היה להם ממי ללמוד. לא רק מסדאם, אלא גם מעמיתיו באזור. אטימות הלב, הסחטנות, השימוש המניפולטיבי בדת, ההוצאות להורג ללא משפט, שנאת הזר - כולם היו שם הרבה לפני דאע"ש. הארגון הזה הוא הילד המוצלח ביותר של המשטרים הערביים. זו הדוגמה האישית שהעניקו לעמיהם, וזה מה שיצא.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
התרעות פיקוד העורף