בלשון ביטחוניסטית אלו הן "המערכות החשאיות שצה"ל מנהל ברדיוסים שונים". ונחשו איזה פוליטיקאי עולה על הגל הזה? לא נכון. בנימין נתניהו עסוק בהישרדות בחירות, ולזירה הגיח שר החוץ ישראל כץ, שהוריד 20 קילו והוסיף 20 טונות יומרה מדינית־צבאית־גלובלית, שיושבת עליו בערך כמו חליפה שהוא מתעקש להדק סביבו.
כץ מגיע לוועדת חוץ וביטחון ו"מעדכן" אותה על המערכות החשאיות שצה"ל מנהל ברדיוסים שונים לאחר שערך ביקורים חשאיים בסביבת אבו דאבי והאמירויות. לא ברור עד כמה הסיור שלו תרם לביטחון ישראל. ממילא המטרה שלו היא לקושש פירורי נראות של מנהיגות בינלאומית לקראת הקרב על ירושת נתניהו. "ישראל משתתפת בקואליציה האמריקאית לאבטחת השיט במפרץ הפרסי", אמר כץ בוועדה, "אנחנו שותפים לשיח שמתקיים בארה"ב ובאזור ומשתתפים בהיבטי המודיעין ובתחומים נוספים", אמר. על השאלה המתבקשת מה אנחנו בכלל עושים שם, מסביר כץ: "זהו אינטרס ישראלי מובהק במסגרת האסטרטגיה לבלימת איראן".
אבל בישראל כבר שכחו את חרפת סוריה, כי בכל יום ויום יש מלחמות נוספות ורדיוסים נוספים לנצח בהם. למשל השת"פ הישראלי־סעודי־אמריקאי בקצה הדרומי של חצי האי ערב.
על פי רון בן ישי (Ynet), "התרומה החשובה שלנו נוגעת לביטחון השיט במצרי באב אל־מנדב - שם מאיימים החות'ים על המכליות של מדינות הנפט הערביות... ויש נוכחות של ספינות הטילים שלנו באזור מצרי באב אל־מנדב, שמוצבות באזור כביכול נגד פיראטים - אבל היעד הוא אבטחת השיט האזרחי מפני החות'ים שפועלים בחוף המערבי של תימן ופגעו במכלית סעודית וגם ירו על משחתות אמריקאיות. הנוכחות שלנו שם אינה קבועה אבל מרתיעה".
השאלה המתבקשת היא אם הפעילות החות'ית מאיימת על ישראל. התשובה היא לא. כשמדובר באיומים מוכחים, בפצצות מתקתקות, אין ספק שצריך לפעול ולמנוע, אפילו בקוטב. הבעיה היא ההגדרות של מלחמת מנע חשאית ומהי פצצה מתקתקת. ההגדרות חשובות בעיקר כאשר צה"ל מצטייר כאילו הוא שכיר חרב במלחמה של ארה"ב וסעודיה בתימן.
אני לא מכיר סיבה טובה אחת להיות שם, אם זה אכן קורה, אלא אם כן יש ראיית זהב מודיעינית שרק שיגור חיילים וכלים לטיז אל־נאבי יממש אותה. חשש מאויב אכזר והתרעה מודיעינית אינם סיבה לשגר כלים ל"רדיוס חשאי". ורק אל תספרו לנו על סודות מודיעיניים כמוסים ושת"פים מסעירים עם ערבים חובבי ציון. כבר היינו במקומות האלה, הן בסודות והן בספינים היצירתיים שהצדיקו אותם. בסך הכל זוהי יומרה מדינית אימפריאלית ופוליטיקה נטו וצהלה צבאית ילדותית בנוסח "יא אללה, תראו כמה רחוק הגענו".
הצלב האדום דיווח כי בתימן מתרחש "אסון הומניטרי מהגרועים והקשים ביותר שמתרחשים כיום בעולם". כמיליון ילדים בסכנה מיידית למוות מרעב, ואלפים רבים מתו. מדובר בילדים מתחת לגיל 5 שסובלים מתת־תזונה וחיים באזורים נגועים במגיפת כולירה. האו"ם כבר הזהיר ש־17 מיליון בני אדם בתימן - כשני שלישים מאוכלוסיית המדינה - נמצאים בסכנה מיידית של רעב. בתקשורת האמריקאית ובבתי הנבחרים יש קולות שחוזרים ותובעים להפסיק את המלחמה בתימן חרף התוצאה שעשויה להיות הצלחה איראנית להיאחז במדינה נוספת.
ומי הגיע לזירה כדי לעזור לחברים לדפוק את האיראנים ולחסל את החות'ים? נכון.
אז מה בדיוק אנחנו עושים שם? אולי מגהצים את הגלים כדי להוכיח נוכחות, אולי משהו מודיעיני נועז. האמת היא ששום פעולה חשאית או גלויה שלנו לא תשנה שם את המצב, אבל בהחלט תערב אותנו בצד הרע של טבח עם. בשבוע האחרון דווח שאחיו של מנהיג המרד החות'י חוסל בצנעה. חס וחלילה מלהאשים את ישראל בחיסול, אבל עצם הנוכחות באזור, השותפות הגלויה עם ארה"ב וסעודיה ורקורד חיסולים מפואר גרמו לחות'ים לפרסם כי "הידיים הבוגדניות המזוהות עם התוקפנות האמריקאית־ישראלית חיסלו את איברהים בדר א־דין אל־חות'י". המציאות המטורללת של מלחמת ספינים היא שכבר לא חשוב מי חיסל אלא מי מעורב, וכפי שהשר כץ אמר, אנחנו כנראה בעניין.
התרעות פיקוד העורף