זהו מאבק בין שתי נחישויות: מצד אחד הגנרל קאסם סולימאני ונחישותו להפוך את סוריה ללבנון ואת רמת הגולן לחיזבאללסטן. מנגד ניצבת מדינת ישראל שנשבעה שלא לחזור על השגיאה הלבנונית ולהלום בפטיש 5 ק"ג על כל קומקום מזדמן בטרם ייהפך לקטר מאיים. לא סתם נקב אתמול הרמטכ"ל, רב־אלוף אביב כוכבי, בשמו המפורש של סולימאני און רקורד מול מצלמות. אני מניח שאילו היה "קו חם" בין שני הג'נטלמנים האלה, היה סולימאני שומע אתמול מסר ישראלי פשוט: נרדוף את כוח קודס ואותך בכל מקום, בכל זמן, בים באוויר וביבשה.
 
עד עכשיו, שום דבר אחר לא עזר מול סולימאני. הוא חוטף מכות לא קלות כבר יותר משנתיים, אבל לא מבין את הרמז. מניעיו, על פי הערכות המודיעין, אינם רציונליים. סולימאני רואה במשימתו שליחות דתית, ציווי אלוהי להפוך את חיי ישראל לגיהינום. יש לו אופוזיציה לא פשוטה בטהרן, אבל הוא מתמודד ובשלב הזה גם מנצח: המנהיג העליון האייטוללה חמנאי איתו, עדיין. ההצלחה הדרמטית במלחמת האזרחים בסוריה, ההצלחה המפתיעה בתימן והחולשה הסונית הבולטת מנגד מפיחים רוח במפרשיהם. הגורם היחיד שנושף לכיוון ההפוך הוא ישראל. הנשיפה הזו חובטת בהם שוב ושוב. עושה רושם שאין להם כוונה לוותר. להיפך.
 
הסנקציות המוגברות של ארה"ב לא פועלות, עדיין, בכיוון המצופה. האיראנים מעלים הילוך, מנסים ליצור חיכוך גובר עם ישראל כדי להפעיל לחץ על וושינגטון, אירופה ורוסיה. ישראל, נכון לעכשיו, לא ממצמצת. הרמטכ"ל כוכבי ממשיך בדיוק מהנקודה שבה הפסיק קודמו איזנקוט. לא עושה הנחות, ממוקד, חד וברור. צה"ל וארגוני המודיעין מתעלמים מרעשי הרקע, שיקולי הצד והפרעות אחרות. גם הבחירות המתקרבות לא משבשות, בינתיים, את הפעולות.
 

ישראל קיבלה אתמול אחריות לסיכול פיגוע הרחפנים של סולימאני בתחומי סוריה, אבל לא התייחסה למה שאירע בשמי ביירות. הדאחייה של נסראללה נחשבה עד לא מזמן לאזור סטרילי. הכללים הלא כתובים בין ישראל ללבנון מנעו מצה"ל לתקוף בתחומי לבנון ואפשרו לנסראללה לנצור אש, אבל לחרוץ לשון. כרגע לא ברור מי תקף בדאחייה, ולמה. תיאוריות קונספירציה מתוחכמות במיוחד מדברות על הטיית הכטב"מים האיראניים - השתלטות עליהם מרחוק והנחתתם על הראש של נסראללה, במקום בישראל. לתיאוריה הזו אין אישור משום מקור. כך או אחרת, מבחינת נסראללה כללי המשחק נשברו. הוא הבטיח שיגיב. הוא נוהג לקיים הבטחות. הוא הצהיר שיגביל מעכשיו והלאה את חופש הפעולה של חיל האוויר מעל שמי לבנון. את ההבטחה הזו יהיה לו קשה לקיים.

ברמה הצבאית - קור רוח, ברמה הפוליטית - התרברבות
 
ראש הממשלה נתניהו מנהל את המערכה הזו, לפחות בינתיים, בקור רוח ובתבונה. ברמה הצבאית, הוא נותן לצה"ל לזרום, מקבל את המלצות הרמטכ"ל והמטכ"ל, מאשר פעולות ומבצעים. הליקויים של נתניהו נמצאים במישור הפוליטי: הוא לא משתף את הקבינט. הוא ישתף את הקבינט רק אם העסק ישתבש. והוא מפטפט. ההתרברבות ולקיחת האחריות מיותרים. הם לא מייצרים שום תשומות, ולעומת זאת מלבים יצרים ומרבים חשבונות. במפלגות האופוזיציה משוכנעים שנתניהו הוא זה שהפעיל תגובת שרשרת שהתפרצה בוושינגטון וגרמה לאמריקאים להפליל אותנו בתקיפות המסתוריות שאירעו בעיראק בחודש האחרון. זה מסבך את המצב ומעלה את הסיכויים להתלקחות. ההרתעה היחידה שיוצאת נשכרת מהפטפטת הזו היא ההרתעה של ביבי מול הגנרלים של כחול לבן. לשיקול הזה אסור להסתנן הנה.
 
תוצאות המערכה הישראלית נגד קאסם סולימאני מעורבות. טקטית, ישראל מצליחה לחבל במאמץ האיראני ולהשיג הישגים מקומיים משמעותיים. אסטרטגית, איראן מבססת ציר שמתחיל בטהרן ונגמר בביירות, עם הסתעפות ברמת הגולן. ההבטחות של הרוסים והאמריקאים התגלו כהבטחות סרק. אין מרחק של 80 ק"מ בין האיראנים לגבול. ספק אם יש 80 מטר. הציר השיעי ניצח, הציר השיעי הולך וסוגר על גבולותינו. זוהי מציאות מטרידה, לא פשוטה, מאיימת. 
 
בישראל מנסים לתקוע טריז בין סולימאני לנסראללה. בצה"ל לא משוכנעים שנסראללה ידע על פעילות פעיליו בכפר עקרבא, בלילה שבין שבת לראשון. בצה"ל לא משוכנעים מה נסראללה יותר: מגן לבנון או שליח איראן? למי הוא מחויב יותר: לשיעים שגרים בדרום לבנון או לקאסם סולימאני? בישראל משתדלים לרקוד על הבלטה הזו, להבהיר לנסראללה שלא יגיע רחוק כשוליה של סולימאני ולהבהיר לאסד שישלם את המחיר אם ימשיך להתעלם מהמתרחש בחצר האחורית שלו. המשך יבוא.