דובר צה”ל, תא”ל רונן מנליס, הסביר אתמול בתדרוך לעיתונאים כי חברי החוליה שהותקפה בסוריה השתייכו לאחת המיליציות השיעיות והתכוונו לשגר את הרחפנים, חמושים בחומרי נפץ, לעבר מטרות בצפון ישראל. הדובר וגם הרמטכ”ל רא”ל אביב כוכבי, הסבירו כי מפקד כוח אל קודס האיראני, גנרל קאסם סולימאני, היה אחראי אישית ופיקד על החוליה. עם זאת, לא הרמטכ”ל ולא הדובר סיפקו הסברים מדוע היה צורך להמתין יומיים ולתקוף ליד דמשק, אם החוליה זוהתה וצה”ל ננעל עליה כבר ביום חמישי שעבר. הדובר גם סירב לומר לאילו מטרות תכנן גנרל סולימאני לשגר את הרחפנים, והסתפק באמירה כללית כי אילו האיראנים היו מצליחים במשימתם “אזרחים ישראלים היו נהרגים”. מתדרוך הדובר, עם זאת, ניתן היה להבין כי צה”ל תיאם את התקיפה בערוצי “הקווים האדומים” עם צבא רוסיה בסוריה.
 
ההתחמקות מהשאלות האלה מעלה לא מעט תמיהות על עיתוי הפעולה, מטרותיה, מדוע לא בוצעה קודם ומדוע היו צריכים דובר צה”ל, הרמטכ”ל וכמובן ראש הממשלה ושר הביטחון, בנימין נתניהו, לדווח עליה שוב שוב בתדרוכים, לפרסם צילומים וקליפים על הפעולה ולהתפאר בה. תא”ל מנליס הסביר כי ישראל מנהלת מדיניות עמימות ולא מקבלת אחריות לתקיפות נגד איראן והמיליציות שלה כשמדובר במשלוחי נשק.

עם זאת, היא כן מודה בפעולותיה כשהן מכוונות לסכל תוכניות של איראן לפגוע בישראל, או כאשר היא מגיבה בכוח צבאי על פעולות של איראן ושלוחיה נגדה מסוריה. האבחנה הזו אינה משכנעת. עמימות היא עמימות. אם מפרים אותה מעת לעת, היא אינה עמימות עוד. אם נסיק מכך את העובדה שישראל תוקפת בעיראק, ובאופן בלתי ברור גם מפרה את ההבנות שהושגו מאז 2006 בלבנון, הרי מדובר בגישה חדשה שקשה להאמין שתיוותר בלא תגובה של איראן ומזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, שהבטיח כבר שלא יישב בשקט. 
 

ברור כי דברי נתניהו וגיחותיו לבור בקריה ולהתייעצויות ביטחוניות ברמת הגולן, תוך שהוא מקבל את ההחלטות לבדו בלי הקבינט, מסייעות לו לקראת הבחירות. הוא הרי מעדיף סדר יום בטחוני על כלכלי־חברתי וכמובן אישי־משפחתי. התנהגותו של ראש הממשלה מובנת, אך מדוע הרמטכ”ל כוכבי, שהוא אחד היחידים, (יחד עם ראש המוסד יוסי כהן) שרואה עין בעין עם נתניהו ומעריץ אותו, שנתניהו מאזין להם, צריך לתת ידו להתנהלות זו? אפשר להניח שזה לא היה קורה בתקופתו של קודמו, גדי איזנקוט.