ורע, מתברר, הוא עניין של תפיסה ופרופורציות. פתאום גרביים בסלון הם לא באמת אסון גדול, ופתאום לא באמת צריך טיפול זוגי (שזה כל כך סיבוב ראשון) כשמקדישים יום בשבוע לטיולים זוגיים ברחבי הארץ. מדהים מה שאופניים וטבע יכולים לעשות לנפש ולזוגיות בחצי השני והטוב של החיים האלה.
התובנה הנ"ל הגיעה בעיתוי מעניין, מכיוון שבדיוק לפני שבוע חברה נשואה (בסיבוב ראשון) שהתחילה לעבוד לא מזמן מהבית אמרה לי: "גם הוא כל הזמן שם. אני עוד צריכה להתרגל". ואני לא ממש הבנתי: אם את מאוהבת באמת, מה הטעם לברוח כל הזמן? מצד שני, כאחת שברחה כל החיים מסיבוב ראשון קלאסי, אני יכולה להבין למה היא מתכוונת. אלה דברים שאפשר לקיים ככל הנראה רק בסיבוב השני.
מה זה אומר? קודם כל להפסיק לחפש כל הזמן תוצרת חוץ. חו"ל זה אומנם פה ממול, אבל מישהו פעם אמר שמה שהכי בריא לגוף שלנו נמצא בטווח של 30 קילומטרים מהסביבה הטבעית שלנו, ותמיד עדיף לאכול את מה שגדל סביבך מאשר להכניס לגוף מוצרים שגדלים בחצי השני של העולם ועוברים 20 אלף הינדוסים עד שהם מגיעים אליך לצלחת (בין שאתם קרניבורים ובין שאתם צמחונים שצורכים רק ירקות וגבינות). מתברר שחוק הבלדי הבלתי כתוב הזה לחיים בריאים ומאושרים נכון לא רק לגבי אוכל ותוצרת מקומית אלא גם לאהבה. איזה סיבוב שזה לא יהיה. בסופו של דבר, שווה מדי פעם להרים את הראש מהטלפון, אחרת לא נראה לעולם את הדברים הטובים ביותר שנמצאים לנו ממש מתחת לאף, או מקסימום במרחק של עד 30 קילומטרים מאיתנו.
התרעות פיקוד העורף