הפתרון היחיד: הפסילה של ברוך מרזל ובנצי גופשטיין מלרוץ לכנסת היא מעוותת, ולא בגלל שאינה צודקת. הכנסת אינה מקום לאנשים שמתבטאים כמוהם. אז למה מעוותת? כי בניגוד לגופשטיין ומרזל שהורחקו, היבא יזבק מבל״ד שהביעה תמיכה בסמיר קונטאר, ועופר כסיף מחד״ש שמעודד סירוב גיוס לצה״ל, עדיין שם. 

אליבא דבג״ץ, יזבק לא נפסלה כי ״עוצמה יהודית״ לא הגישה בקשה ספציפית לפסול אותה כחברת כנסת, אלא את בל״ד כולה. אבל מדוע ״עוצמה יהודית״ שלא עוברת את אחוז החסימה היא היחידה שהגישה את בקשת הפסילה? מדוע אף מפלגת ימין או ימין־מרכז, שמתרעמת על ההחלטה, לא השקיעה בעצמה בבקשה שמנוסחת בצורה משפטית נכונה? אולי משום שהן כבר לא עוסקות בעשייה, אלא רק בתעמולה.

גופשטיין ומרזל ברגע הדחתם. צילום: אריק בנדר

 

כמעט כל תקרית עוברת תהליך דומה של עיוות, שמוסב לדלק שלילי של תעמולה. אמירת ה״שחורים" ו"לבנים״ של ח״כ רם בן ברק, שמיד תורגמה ביצירתיות כאילו הייתה אמירה גזענית, היא דוגמה אחת. אבל יש אינספור. השימוש של הליכוד בדברי עודה על רצונו לשנות את גישת מפלגתו כדי להזהיר מהאפשרות הנוראה של ״קואליציה עם ערבים״ הוא דוחה ופסול, ומנגד, דוחות ופסולות גם התגובות לרקטה שאיימה שלשום על קהל של אלפים בשדרות, בסגנון ״מגיע לכם כי הצבעתם לביבי״. איבדנו את הצפון.
 

אי־יכולת להקים ממשלה, כמו גם המצב בסקרים, משקפים יותר מכל את המבוי הסתום אליו הגענו. מרוב רצון לתת מרחב לכל מגזר, הקצנו את ההבדלים בינינו. שכחנו שכדי לקיים דמוקרטיה בריאה צריך להגיע להסכמות, רחבות ככל האפשר. במקרים רבים, נושאים שעליהם יש הסכמות מוצגים באופן מעוות כדי לתמוך בכוח הפוליטי של איזה מגזר.
 

השיטה כרגע משרתת את הפוליטיקאים יותר משהיא משרתת את הציבור. היא מאפשרת שקרים בוטים, בריתות סחטניות שפועלות נגד רצון הרוב, והתנהלות ללא מינימום של יושרה. כך נתקעים במקום: מעלים את אחוז החסימה כדי למתן קיצוניות, ואז עוקפים את המהלך עם המצאה בשם ״בלוק טכני״, שבפועל רק נותן עוד כוח לקיצוניים. לאחר שכל מעשה נבחן בשל פוטנציאל הלייקים במקום בשל הפוטנציאל להוות פתרון קונסטרוקטיבי, הגענו למצב הזוי שבו החלוקה, שעל פיה אנו מפרשים את הפוליטיקה, פשוט אינה נכונה. מימין משתמשים ב״אג׳נדת שמאל״ כסיבה להצביע ימין, בעוד שאג׳נדת השמאל שעליה הם מדברים מייצגת במקרה הטוב נישה של שבעה מנדטים בסקרים.
 

אין לנו פתרון לעזה. כוחות איראניים התיישבו על הגבול. נתניהו אינו כישלון ביטחוני כפי שמנסים לצייר מי שרוצים בלכתו, ובמקביל הוא רחוק מאוד מלהיות מושלם או מושיענו היחיד. יש לנו בעיה רצינית של שחיתות שלטונית שעטויה היתממות בסגנון ״שחיתויות? אילו שחיתויות?״, ומנגד נתקלת באנרכיסטים שמבחינתם ״התמודדות״ היא הטרדה ואיומים על משרתי ציבור בשם חופש הביטוי.

משכנו את השמיכה ליותר מדי כיוונים, זה כבר לא משרת אותנו. כרגע, הציבור יכול להרוויח רק מהסכמות, בעוד שהפוליטיקאים בטוחים שהם מרוויחים מהעימותים. ברור שדרוש פלורליזם וריבוי רעיונות, אבל זה מזמן לא מה שקורה כאן. הדבר היחיד שיכול להוציא אותנו מהבוץ הוא ממשלת אחדות. רק ממשלה רחבה כזו תוכל לקבל החלטות הוגנות לגבי שינויים בשיטת הממשל, שיתקנו את העיוות הזה וישרתו את רוב אזרחי ישראל, במקום לדרוש שינויים שישרתו רק את חברי הממשלה.