מאמר זה עוסק באיראן בשני ממדים: האחד טקטי - ההתמודדות בשטח בין ישראל לאיראן ושליחיה, ובראשם חיזבאללה; השני אסטרטגי - המאבק של ארצות הברית באיראן. בשניהם אנו עומדים כנראה מול פרשת דרכים. התופעה הבולטת ביותר בממד הראשון היא ההיקף הגדול של הפעילות הישראלית (בין שישראל מודה בה ובין שהיא מיוחסת לישראל) בתקופה האחרונה, וזה שהיא חורגת מתחום סוריה ולפי פרסומים זרים, גולשת לעיראק וללבנון.
בשתי המדינות הללו טמונות בעיות: בעיראק יש צבא אמריקאי, ובלבנון, ישראל לא תקפה זה 12 שנה, בעיקר בשל ההרתעה ההדדית הקיימת מול חיזבאללה. אין לי ספק שכל תקיפה המיוחסת לישראל הייתה מוצדקת כשלעצמה (בעיקר פגיעה ביכולות של טילים מדויקים), אך התמונה המתקבלת היא של אי־מידתיות, של השתוללות ישראלית במזרח התיכון מול איראן ושליחיה. ומכאן הרצון האיראני לגמול לישראל, רצון שסוכל על ידי ישראל.

וכאן בולטת תופעה מעניינת המצביעה על כך שחיזבאללה פועל על פי צווים של איראן, חרף האינטרס הלבנוני שלו ודאגתו לאוכלוסייה הלבנונית. שני אנשי חיזבאללה היו בצוות השיעי שאימנו האיראנים לשיגור רחפני נפץ לישראל. זאת פעולה איראנית פר אקסלנס. וראה זה פלא: חיזבאללה נטל על עצמו את האחריות לפעולה שסוכלה והסיר אותה מעל איראן. יתר על כן, שני כטב"מים חמושים מתפוצצים בלב הרובע של חיזבאללה בביירות, ומה אומר נסראללה? הוא רק מזהיר שבעתיד ארגונו יפיל כטב"מים ישראליים שייכנסו ללבנון, ובו בזמן מאיים כי ינקום בחיילי צה"ל על שני אנשיו שנהרגו בכלל בסוריה.
לכאורה הנקמה הייתה צריכה להיות בגלל המקרה החמור של נפילת הכטב"מים, והנה היא בגלל משהו שהתרחש מחוץ ללבנון. אין לי ספק שהייתה זאת בקשה איראנית שאי אפשר לסרב לה: נסראללה, נקום את הכישלון שלנו, ותראה לישראל שהיא לא יכולה להמשיך ולהשתולל. וכך אנו עומדים בפני פרשת דרכים טקטית מול חיזבאללה.
ועכשיו הממד האסטרטגי: ארצות הברית מול איראן. עולה אפשרות שהיינו עדים השבוע להתכופפות הראשונה של איראן מול ארצות הברית, מול הסנקציות האמריקאיות האכזריות שבספטמבר היו אמורות לחסום כמעט את יצוא הנפט האיראני. זה היה כשנשיא צרפת הצהיר, אחרי פגישה עם שר החוץ האיראני, כי יש הסכמה איראנית למפגש בין רוחאני, נשיא איראן, לטראמפ. צריך להבין: איראן שללה כל מפגש עם טראמפ, אלא אם כן "יחזור להסכם הגרעין" ויבטל את הסנקציות. טראמפ ואנשיו חזרו ואמרו כל הזמן: מוכנים להיפגש, אך בלי תנאים ובלי הסרת הסנקציות. טראמפ אמר שהסנקציות יביאו אליו את האיראנים.
האם יש ממש בדברי נשיא צרפת? איך הדברים יתפתחו? יהיה בכלל מפגש? יש הרבה שאלות, ויהיה זה טיפשי להתחיל ולהתנבא. דומני ששני דברים אפשר להגיד: האחד, המבחן העליון יהיה סביב הסנקציות, כשהיעד האיראני העליון הברור יהיה להקל או להסיר מעליהם את עניבת החנק הכלכלית. השני, הנכס האסטרטגי של הקשר האינטימי בין נתניהו לטראמפ יעמוד עכשיו במבחנו האמיתי. כל מי שאץ לראות שחורות או ניסים ונפלאות, מוטב לו שימתין. האם אנו על פרשת דרכים אסטרטגית?