כמה פעמים בשבוע אני מוצא את עצמי מקופל, מכופף, חנוק ומנסה לנשום כשכולי חנוט מכף רגל ועד ראש בחליפת כותנה עבה, שמתחתיה בגדי לייקרה ארוכים וספוגי זיעה. בזמן שזה קורה גופי מגולגל על מזרן ונע שלא על פי רצוני ושליטתי ומעלי אדם אחר, גם הוא עטוף היטב, לח ממיצי גוף ונושף ורושף תוך כדי פעילות. אף על פי שזה נשמע מעט פורנוגרפי, המציאות שמאחורי התיאור רחוקה מכל קונוטציה מינית ואין בה אפילו קורטוב של גירוי. מדובר בדינמיקה הקבועה שלי כשאני עוסק בתחביב הספורטיבי החדש שהתמסרתי אליו בחודשים האחרונים: ג'ו ג'יטסו ברזילאי.
זוהי אומנות לחימה חדשה יחסית, שהגיעה מברזיל וצברה פופולריות בעולם בשלושת העשורים האחרונים. בישראל הדבקנו את הקצב, ולאחרונה נפתחים ברחבי ארצנו בלי הפסקה מכונים שמתמחים בעניין. מתברר שאנחנו לא רעים כלל בכיפוף ובצמצום הזולת.
אסביר בקצרה את מה שלמדתי: המטרה היא להכניע את היריב באמצעות חניקות, הפלות, לפיתות וקימוט ידיים. יש שמתאמנים בחליפה ויש שבבגדי ספורט. בניגוד לאגרוף, למשל, תחום שבו כוח טהור יכול לסגור את הסיפור - כאן הטכניקה, הגמישות והמחשבה הן החשובות. נדרש לי זמן להבין את הטכניקה ולהשלים עם העובדה שבאופן קבוע קטנים וגדולים, נשים וגברים, מלפפים, מקרקסים ומביסים אותי כאוות נפשם. כולם מוציאים ממני את האוויר, מטילים ומטלטלים אותי כצעצוע לילדים, עד שאני מוכנע, לבושתי המתמשכת.
בשל החום, הסרבול וההתנועעות הבלתי פוסקת, רגעי המאבק כוללים ספיגת מפלי זיעה שניגרים על הראש ועל העיניים, התגוששות על מזרן חלקלק ומגע עם שוקי גברתנים לא מקולחים, שמוחצים את המוח. לא אמליץ על העיסוק הזה לאיסטניסים, חובבי היגיינה ואלה שמוכרחים שהאדם שנמצא בקרבתם ידיף ריחות סבירים ומעלה.
בשלב הטירונות שבו אני נמצא, שלב ההסתגלות לריחות, דרושה מידה רבה של סובלנות לעינויים שהחוטם עובר. נוסף לכך, הכתפיים זועקות מהתפיסות ומהעיקומים, הרגליים מגלות זוויות חדשות שלא הכירו, והאגו סופג חבטות נון סטופ. בסיומו של כל אימון הקולגות המשפילים משנים את הטון לרך ומבטיחים לי שתוך זמן מה הכל ישתנה ואתקדם, ושלמרבה הצער רק בדרך הייסורים אלמד. אין בזאת לרומם את רוחי.
אני מודה שהשיבה הביתה בתום ההתאוששות מנחיתה את ראשי לאדמה. אי־הנעימות מתעצמת עם היכנסי לסלוננו הקטן, שבו אני פוגש את מבטי ההלם של אשתי כשאפה נחשף למהלומת ריח קטלנית.
###
לא הכל שלילי בזירה שבה אני מגשש את דרכי. להפך. זה די נחמד ויש בכך יתרונות רבים. כאבי הגב שהיו לי, התנועה המוגבלת והייסורים מדי בוקר חלפו לחלוטין. ממש כך. אולי כי חלק ניכר מהמאבקים המתוארים לעיל מתרחשים על המזרן כשעמוד השדרה נמתח ומתפתל. לא יודע מה הנימוק המדעי לכך, אבל השריר התפוס שהציק לי שנים השתחרר לחלוטין. גם מבחינת שריפת קלוריות ושומנים הבשורה מצוינת. בשל הלבוש הרב־שכבתי והמסיבי, ההתחממות העולמית, הכליאות הגופניות, המאמץ האדיר להיחלץ, התנועה ותרגילי הכוח המלווים כל אימון - מדובר במתכון מעולה לכושר ולהרזיה. שבועות ספורים של התמסרות לפעילות זו מקלפים קילוגרמים עודפים צ'יק צ'אק ומחטבים היטב.
במאזן הכולל ועל אף הקשיים האובייקטיביים, נראה לי שהתמכרתי. נדמה לי שאפילו חוויתי התגלות. ברגע אחד של הבזק הבנתי מה נעשה מסביב. מה שהסב לי לא מעט גאווה. אם בתחילה כופפוני בלי שקלטתי דבר, הגיעו רגעים שבהם מוחי היה מסוגל לתפוס באיזה תרגיל אולפתי ובאיזה סדר. פענחתי קמצוץ מהתורה. אלפית קמצוצון.
השבוע קרה דבר משמעותי אף יותר: בדרך פלא הצלחתי לכופף ולעקם יד של מישהו - חדש וירוק כמוני. אולי טרי ממני. כשהוא טפח על גבי וביקש להיכנע, הרפיתי, הסתכלתי בעיניו וסיננתי לעברו בקול סמכותי: "אל תתייאש. הסיפור לוקח זמן. זה דורש הרבה אימון ועבודה", כפי שלי אמרו שוב ושוב. הוא חייך, הפנה אלי מבט הערצה המיועד למנטורים ותיקים ולחץ את ידי. טפחתי על שכמו ועברתי ליריב הבא. גבר גדל גוף שפירק לי את הצורה בזמן שבית השחי שלו סגר לי על קנה הנשימה.
###
יש לי בקשה קטנה מהציבור הרחב. היה ותשמעו שר בכיר, חבר כנסת מהקואליציה או דמות פוליטית שקשורה לשלטון מתלוננת על המצב, מפנה אצבע מאשימה ומבקשת מהציבור שיצביע עבור המפלגה שלה בבחירות כדי לשנות את המצב - השיבו בלי בושה: "חברים, אתם בעלי הבית, המצב הדלוח הוא באשמתכם. די לחרטט".