הזהירו אותו ב־1995. בעל פה ובכתב. פסיכיאטר המונים שהועסק ב"צוללת" של נתניהו אמר לו וכתב לו שהוא מוציא את השד מהבקבוק. שהוא מחלץ יצרים אפלים. שהאלימות נגד יצחק רבין, הסיסמאות, השימוש במילה בוגד, עידוד והפעלת פעילי ליכוד שרדפו אותו בכל אשר ילך (כולל משמרת קבע בימי שישי ליד הבית ברמת אביב), עלולה לשחרר שדים רדומים. נתניהו התעלם. הוא סימן את רבין. רבין נרצח. נתניהו רחץ, כרגיל, בניקיון כפיו והפיל את האחריות על אחרים.


עכשיו זה קורה שוב. לא נגד ראש ממשלה, כי הוא ראש הממשלה. השמירה עליו כבדה בהרבה מכפי שהייתה השמירה על רבין. טוב שכך. הוא מסמן את כל מי שמעז לבקר, לחשוף, לעשות את עבודתו כנהוג בתקשורת חופשית במדינה דמוקרטית. עכשיו זה גיא פלג, שנאלץ להסתובב עם מאבטח. המשפחה היושבת בבלפור שורפת את המועדון על יושביו.

פלג הוא "דמבו" (הבן יאיר הוסיף אתמול גם "פינוקיו"), רון קופמן הוא "שמן מגעיל", על אברמוביץ' צחקו בגלל הכוויות, מסמנים עיתונאים על שלטי חוצות, מקהילים סביבם את ההמונים, הם כבר יידעו מה לעשות. אין איזונים, אין בלמים, אין כללים, אין מדינה, אין אחריות, אין ממלכתיות, אין רגע של מחשבה וחשבון נפש מה הם מעוללים לנו, איך הם מפרקים את הכל מהיסוד, עם קלשונים ופטישים ולפידים בוערים. כשיירצח עיתונאי, מה הם יגידו? הם ימצאו מה להגיד או, גרוע מזה, כבר לא יהיה אכפת לאף אחד.

גיא פלג. קרדיט: 103FM

 

כל ראשי הממשלה בעידן הנוכחי חטפו אש צולבת מהתקשורת. ראשית, כי זה תפקידה. שנית, כי הגיע להם. לא תמיד היו אלה אותם עיתונאים שתקפו וביקרו וחשפו. זו דרכו של עולם. יש בו איזונים. אבל עובדה: אף אחד לא יצא בזול.
 

את נתניהו הראשון (1996־1999) תקפה התקשורת במרץ, הוא הרוויח את ההתקפות האלה ביושר. גם הוא יודע את זה. ואז הגיע אהוד ברק: הוא חטף לא פחות. בכל הכוח, כמעט מכולם. למרות שיצא מלבנון. היו נגדו תחקירים (כולל שלי) ופרסומים וכל השערוריות והפאשלות בסביבתו נחשפו ונדושו עד זרא. אחריו הגיע שרון. ימי האינתיפאדה האיומה. כן, הייתה האמירה ההיא על האתרוג, אבל הטבלה לא משקרת: חקירות שרון השונות קיבלו רוח גבית עזה בתקשורת, בכל רגע נתון. מעטים זוכרים, אבל ביום האחרון להכרתו, ב־4 בינואר 2006, נפתחה מהדורת חדשות עשר (!) בסיפור בלעדי מהדהד של ברוך קרא על חידוש החקירה והתפתחות מעניינת באחד מתיקיו. באותו לילה חטף שרון את הסטרוק השני, שממנו לא קם. יש בסביבתו כאלה שקשרו בין האירועים הללו. 
 

אחרי שרון בא אולמרט. הוא חטף הכי הרבה. לא עבר יום בלי תחקיר חדש על אודותיו. מבקר המדינה עשה עליו שעות נוספות. הפרקליטות, בראשות מני מזוז ומשה לדור, תפרה אותו לאורך ולרוחב. פתחו לו תיקים בקצב שבו הגברת בבלפור פותחת שמפניות. חלק גדול מהם נסגרו. חקרו אותו כאחרון העבריינים. בסוף, סגרו עליו. כשהבין שהמשטרה עומדת להמליץ על כתב אישום  נגדו, התפטר. העדיף לא לקחת את המדינה לסחרור עם ראש ממשלה נאשם בפלילים. בשורה התחתונה, נשלח לכלא.
 

הזכרתי כאן ארבעה שמות. ביבי, ברק, שרון, אולמרט. מתוכם, שלושה לא העלו על דעתם ללכת באלימות כזו על הראש של התקשורת. הם בזו לה, תיעבו אותה, התווכחו והתנצחו איתה, אבל קיבלו את העובדה שזהו תפקידה. לחסל את התקשורת, ברמה הפיזית, לא היה בתפריט הפעולות האפשריות שלהם. היחיד שהחליט להשמיד את הכלי הדמוקרטי החיוני הזה, כמו גם כלים דמוקרטיים נוספים, הוא בנימין נתניהו.

בנימין נתניהו. קרדיט: פלאש 90


אתמול הוא עלה מדרגה נוספת: גיא פלג טופל, עכשיו נלך לבוסים שלו. מנכ"ל החדשות, מנכ"ל הערוץ, הבעלים (ורטהיים, תשובה). פתאום הוא מסמן טייקונים. יורק בבוז את המילה "מיליארדרים". נשמח לדעת, מר נתניהו, כמה פעמים פגשת את יצחק תשובה בעשור האחרון. כמה מהן דווחו לתקשורת. נשמח לדעת מתי החלטת לבוז לבעלי ההון, אלה שמפרנסים אותך כבר שנות דור.
 

בואו נעשה סדר: התפקיד של גיא פלג הוא לדווח. הוא הצליח לשים יד על תמלילי עדויות. זו אפילו לא דעתו, אלה דברים שנאמרו בחדרי החקירות והפכו לכתבי חשדות ולהמלצות לאישומים כבדים. הייתה לו גם טעות אחת. הוא תיקן אותה למחרת (היא לא הייתה מהותית). השורה התחתונה של התמלילים הללו הביאה להמלצות לכתבי אישום. זה לא קרה בגלל גיא פלג. הוא רק השליח.
 

אבל בכל זאת יורים בו. אגב, מטרת ההליכה על הראש של פלג היא לא לפגוע בו. היא לפגוע בלגיטימציה שלו ושל התקשורת בכלל. פגיעה בלגיטימציה של קיומו של גיא פלג. פגיעה ברעיון המכונן של עיתונות שחושפת ומבקרת שלטון. הם רוצים לייצר את הרושם שגיא פלג הוא חלק מחונטה שהחליטה "להדיח ראש ממשלה מכהן". הם מצליחים. יש בישראל ציבור לא קטן שקונה את הדברים הללו. התיאוריה הבלתי נתפסת הזאת, שכל אנשיו של ראש הממשלה שהפכו לעדי מדינה נגדו, כל אנשיו של ראש הממשלה שניהלו ופיקחו והובילו את החקירות נגדו, כל אנשי ראש הממשלה שהגיעו למסקנות הקשות נגדו - הם בעצם בוגדים.
 

אביחי מנדלבליט משקר, רוני אלשיך משקר, כורש ברנור משקר, מני יצחקי משקר, כל חוקרי להב 433 הם שקרנים, שי ניצן משקר, עוד 20 פרקליטים בשירות המדינה משקרים, שלא לדבר על שלמה פילבר השקרן המועד וארי הרו משקר וניר חפץ תמיד שיקר ומיקי גנור שקרן, ושלל העדים והעדויות שתרמו לחקירה הזו, כולם שקרנים, כולל ארנון מילצ'ן והדס קליין והנהג יונתן ושלדון אדלסון וגלעד ארדן ועשרות רבות של עדים, ומנכ"לים בשירות המדינה וקצינים ובכירים במערכות הביטחון לדורותיהם, כל אלה שגיבשו את הדעה הבלתי נתפסת שבנימין נתניהו מהווה סכנה ברורה ומיידית להמשך קיומנו כמדינה שפויה, דמוקרטית, נאורה ויציבה, הם כולם שקרנים. או בוגדים. או גם וגם.
 

בעשרים השנים האחרונות כל הרמטכ"לים, כמעט כל ראשי השב"כ, כל ראשי המוסד, כמעט כל ראשי הזרועות והאלופים הגיעו לאותה מסקנה על בנימין נתניהו. יצא לי לשמוע אותה עשרות פעמים מפיהם. רק חלק קטן מהם מתמודדים עכשיו מולו. הם בוגדים, כמובן. כולם בוגדים. נותרנו רק עם השילוש הקדוש: האב, האם ורוח הפרצים. שאלוהים ירחם עלינו.