אחד בספטמבר הוא תמיד יום חגיגי. 2.3 מיליון תלמידים חוזרים לספסל הלימודים, ועמם התקווה של מדינה שלמה שילדים אלו יהיו בעתיד, בין השאר, אזרחים בעלי מסוגלות גבוהה לשאת את אתגריה השונים והמורכבים של ישראל בתחום הכלכלי, הצבאי, החברתי ועוד.

הישראלים שלהם מיוחסת הפצצת המפעל לדיוק טילים בביירות, האנשים שביצעו פריצות דרך מדעיות בתחום חקר הסרטן, זוכי מדליות הזהב באולימפיאדת הפיזיקה הבינלאומית ושחקני קולנוע ישראלים שכובשים את המסך בהוליווד - כולם צמחו בערוגת מערכת החינוך הישראלית. כולם הם לא רק מקור גאווה, אלא חלק בלתי נפרד מסוד כוחה ועמידותה של ישראל ומהיומרה הציונית, שישראל תהיה מקלט בטוח ליהודים כמו גם מדינה המציעה לאזרחיה ערך הישגי מוסף.

השאלה שכל אזרח צריך לשאול ביום הראשון ללימודים היא אם מערכת החינוך אכן תוכל להמשיך להיות הסביבה שבה ניטעים ניצני יכולת ההתמודדות של ישראל עם בעיות ביטחוניות מורכבות הדורשות פיתוח טכנולוגי ומודיעין מתוחכם, עם בעיות כלכליות בעולם גלובלי, עם בעיות אקלימיות וסביבתיות שהולכות ומתרחבות, עם שסעים חברתיים וזהותיים שהולכים ומעמיקים, ועם אתגרי תחבורה, רפואה ותעסוקה כתוצאה מהתארכות תוחלת החיים. האם ישראל של שנת 2050, למשל, תהיה עדיין בעלת אותם תנאים שיאפשרו לה לשגשג ולשמור הן על עליונות טכנולוגית ומבצעית והן על היותה מדינה מתקדמת, המציעה לאזרחיה רמת חיים גבוהה כשל המדינות המפותחות בעולם?

ספק אם שר החינוך הרב רפי פרץ מודע לגודל האחריות שמונחת בידיו. ההקלטות שחשף עמרי מניב בערוץ 13, ובהן דבריו בזמן שעמד בראש ישיבת מכינת עוצם, מכינה קדם־צבאית שהקים לפני 29 שנה ובה התחנכו אלפי תלמידים, חושפות תמונה מדאיגה. בהקלטות הוא טוען: “לצערנו ב־2,000 שנות תורה קרו גם דברים אחרים כגון תנועת ההשכלה והאמנציפציה...”. נימת הצער והזלזול בהקלטות אלו חושפת את בורותו, אך יותר מכך את הסכנה שבתפיסתו. תנועות אלו, שהדגישו את האדם כיצור תבוני בעל יכולת ביקורתית המעז לדעת ולחקור, החדירו את ערכי השוויון והחירות והזניקו את ההתקדמות המדעית, והיו גם אלו שהכשירו את הקרקע הרעיונית למהפכה הציונית. ערכיהן משמשים עד היום כבסיס של האומות המתקדמות שישראל רוצה להיות חלק מהן. אלמלא ההתקדמות הטכנולוגית שבאה תחת כנפיהן, ספק אם ישראל הייתה יכולה לקום או לשרוד.

פרץ בחדר המצב של משרד החינוך. צילום: אבשלום ששוני

אך הרב פרץ עסוק בעולמות אחרים ובשכנוע תלמידיו כי אומת ההזנק הישראלית צריכה לפנות את מקומה לאומת הלכה. “אנחנו מתקדמים בצעדי ענק של החזרת הנבואה לישראל”, טען בפני תלמידיו. לדבריו, לא ירחק היום, ובו היכלי נבואה יחליפו את האוניברסיטאות. אם למישהו היה ספק לגבי תהליכי ההדתה במערכת החינוך הממלכתית, הרי שלחששותיו ניתן לכל הפחות בסיס למוטיבציה לכך הקיימת במערכת. ללא ספק, לימודי תנ”ך ומסורת יהודית חשובים עד מאוד גם לתלמידים היהודים החילונים במערכת החינוך. אלא שלאורך שנותיה לא העמידה מערכת זו את לימודי היהדות בהתנגשות מול לימודי המדע והדמוקרטיה ולא ביקשה להטמיע חזון משיחי. היכלי הנבואה של הרב פרץ הם היכלים של לאומנות דתית צרה שעתידים להמיט חורבן לא רק על הזכויות שלנו כפרטים, אלא על הישגיה ויכולת התקיימותה של ישראל.