תוכניות האקטואליה מלאו בניתוחים, הוקעות וצידודים סביב השיחה בין נתניהו לשר התקשורת דאז איוב קרא, שלא השכיל לתת הקלות לערוץ 20 שאותו רצה נתניהו לקדם. אבל מה נותר לנו מזה חוץ מעוד ויכוח פוליטי מטומטם? ויכוח פוליטי מטומטם הוא כזה שמוביל להתנצחות מפוארת במקום שיוביל לפתרון. הוא תמיד מסתיים בכך ששני הצדדים מרגישים שהם ״ניצחו״ כי הם ״צודקים״ ואילו הצד השני ״אידיוט״, וכך זה ממשיך פעם אחר פעם כי הבעיה לא נפתרת. עיין ערך שוק התקשורת בישראל.

אלה לא רק הפוליטיקאים - גם בין העיתונאים קיים ויכוח מטומטם בנושא, כי במקום חתירה לפתרון מתקיימת התפנקסות אינסופית על מי מוטה יותר ממי. אפשר פשוט לסכם סוף־סוף שכולם מוטים? ההתפנקסות הפנימית בוודאי שאינה משרתת את התקשורת. לראיה, היא מאבדת בעקביות מאמינותה וגם מדממת כלכלית.

במקום להתווכח מי גרוע יותר, המטרה של התקשורת צריכה להתמקד במה שישרת את כולם - ניתוק התקשורת מהפוליטיקה. שכל הפוליטיקאים יוציאו ממנה את ידיהם, פשוט כולם. כרגע, גם מי שמתלהב מההקלות שנתן נתניהו לערוץ 20 לכאורה בשם איזון כלשהו בשוק, וגם מי שמתרעם על ההקלות כי נתניהו חרג מהתחייבותו שלא להתערב - טועה.

כבר לפני 15 שנה רצו לאחד בין הרשויות שבוחשות בתקשורת הישראלית, כדי שבמקום רשות שנייה שתפקח על חלק מהערוצים ומועצת כבלים ולוויין שתפקח על השאר, הן יאוחדו. במקביל תוכנן שמשרד התקשורת ייסגר ותוקם רשות תקשורת מקצועית, א־פוליטית. אומנם חלום ישן שלא התגשם, אבל לפחות דיברו על זה פעם.

לכולם ברור שהתקשורת סובלת מתחלואים רבים. חלקם קשורים למגמות עולמיות, כמו העדפת האג׳נדה על פני העובדות, וחלקם יציר כפינו. תמיד חסר כסף, הרוב מפסידים או במקרה הטוב מחזיקים ראש מעל המים. זה מתבטא בכוח אדם לא מאוד איכותי, וברבים שעבורם המקצוע הוא כלי להאדרה עצמית או מקפצה לתפקיד הבא ולא שליחות ציבורית.

הבעיה היא שהפוליטיקאים לא באמת רוצים לתקן את זה, ולא משנה כמה הם מתייפייפים ומדברים על ״איזון״, ״ערכיות״ או ״הגינות״. עבור כל פוליטיקאי, ולא משנה מאיזה צד, הגינות משמעותה שייתנו לו סיקור מלטף שיקדם אותו ויזיק למתחריו.

אם התקשורת רוצה לקדם את עצמה, עליה לפעול במלוא הכוח לניתוק מהפוליטיקאים. אלה תמיד יעדיפו לנצל מצב עגום לטובתם במקום לפעול לתיקונו. זה נכון לגבי דברים רבים, כמו שיטת הממשל שברור לכולם שיש לשנותה, אבל אפילו ההחלטות לגבי גובה אחוז החסימה לא מתקבלות על פי מה שטוב למערכת, אלא על פי אינטרס צר של מפלגה או מועמד. אותו כנ״ל לגבי התקשורת - היא חולה בלא מעט בעיות, אבל הבעיות ייפתרו רק כשהפוליטיקאים יתרחקו ממנה וידעו את מקומם.

שלא יספרו סיפורים על פעילות לטובת הציבור - הרי אג׳נדת ימין שמרני אמורה לשמור על חופש הפרט ועל שוק חופשי, שבו כל יזם רשאי למקסם את יכולותיו עם כמה שפחות התערבות ממשלתית. מיותר לציין ששום צידוד בערוץ או התנגדות לעיתון אינם משרתים את האג׳נדה הזו. על פי אג׳נדת השמאל, עיתונות חופשית מפוליטיקה היא נשמת אפה של הדמוקרטיה. אבל גם בצד השמאלי חובטים ללא הרף בעיתונאי ימין למיניהם, כאילו שרק להם יש ״בעיות אתיקה״.

כל המחוקקים והפוליטיקאים צריכים להדיר את רגליהם מהתערבות בשוק התקשורת. הבחישות שלהם בזויות, ולא משנה אם מדובר באיש ימין שמתעמר בעיתונאי השמאל או להפך. כדי לקדם את העיתונות, העיתונאים כולם צריכים להתאחד נגד התערבות של פוליטיקאים, לא לדרוש מהם לערבב עוד יותר.