הניסיון אתמול בבוקר לבצע פיגוע באמצעות רחפן, שהשליך מטען לעבר סיור צה”ל על הגדר בדרום הרצועה, הוא למעשה לפחות האירוע השלישי שבו עושים ארגוני הטרור ברצועה שימוש ברחפנים כדי לפגוע בחיילי צה”ל.

שני האירועים הקודמים היו בסבב ההסלמה האחרון. באחד האירועים נעשה ניסיון לפגוע בטנק באמצעות RPG שנורה מרחפן, ניסיון שנכשל, בעיקר בגלל בעיות טכניות הקשורות לתנאים הנדרשים בכדי להפעיל את אמצעי הלחימה. אולם למרות חבלי הלידה של הפיתוחים הללו בקרב ארגוני הטרור, אסור לזלזל בתהליך. כפי שארגוני הטרור ידעו לפתח תעשיית טילים ברצועה, הפיכת הרחפן לכלי טרור אפקטיבי היא משימה שבהחלט נמצאת בהישג ידם של ארגוני הטרור.
 
בשורה התחתונה, בשלושת המקרים עד עתה, רחפני האויב ביצעו את משימתם והספיקו להשליך את חומרי הנפץ, שלא גרמו לנזק משמעותי. אולם גם היכולת האפקטיבית של צה”ל נכון לעכשיו לפגוע ברחפנים היא מוגבלת.
 

לכן חוזרים שוב לחשיבות ההרתעה. לא שאת שגרת הטילים מדינה ריבונית אמורה לקבל, אבל הרחפנים הם איום נוסף שהולך ומתפתח. הבעיה היא שכרגיל, ישראל בוחנת את האירועים במבחן התוצאה ומתעלמת מהאיום העתידי. אומנם מדובר בגזרה אחרת ובתנאים אחרים, אך בכל זאת, ישראל הייתה מוכנה גם להסתכן במלחמה בצפון ולחסל פעילים לבנונים בסוריה כדי לשבש פיגוע רחפנים.

בדרום, לעומת זאת, משום מה עדיין מתייחסים להטסת רחפן באזור הגבול ולשיגור אמצעי לחימה ממנו - כאילו מדובר בצעצוע. זאת, במקום להתייחס לתופעה כמגמה שחייבת להיעצר בהצבת קווים אדומים ברורים, שיבהירו שעל ניסיון כזה לא עוברים לסדר היום. בינתיים, מכל מקום, זה עובר באדישות כללית. 

בערב שבת נורו חמש רקטות לעבר שדרות. בעזה ציינו כי מדובר בנקמה על שני ההרוגים בהפרות הסדר האלימות על הגדר שלשום. יצוין כי מיד אחרי שדווח על ההרוגים, הצהירו בחמאס שתגיע תגובה. ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מעוניין בעימות צבאי ברצועת עזה, בטח לא ערב בחירות. בהתאם, התגובות אתמול היו מאופקות ביותר. בצה”ל עדכנו כי תקפו את חוליית המחבלים ששיגרה את הרחפנים, אבל בעזה לא דיווחו על נפגעים.
 
גם התגובה על מטח ירי הרקטות לעבר שדרות הייתה מהמאופקות ביותר ביחס לפעולה החמורה של חמאס, שהייתה יכולה להסתיים אחרת לגמרי. וכך, בעוד שבכל הקשור לגזרת הצפון העמימות הולכת ומתפוגגת, כאשר בדרג המדיני – מסיבות פוליטיות - משתוקקים להתרברב בעקבות פעילות צה”ל ולקחת עליה קרדיט, בדרום - אותם פוליטיקאים מעדיפים להסתתר מאחורי העמימות. מה המדיניות הישראלית בדרום? מהן הפעולות הנעשות ברמה המדינית? מהם היעדים הצבאיים? כאן הכל נשאר מעורפל ועמום. וגם כאן השיקול פוליטי - חשש מהביקורת על המדיניות.