כבר אין הרבה מה לעשות בנושא הבחירות. הסקרים ותוצאות הבחירות הקודמות מראים שהישראלים החליטו לתקוע את עצמם במצב של חוסר החלטה סופי. המוח הסתייד. לנתניהו לא עוזרים ההישגים, ולמתנגדים לו לא עוזרות ההשמצות. דעה פוליטית בישראל נראית כדפקט בייצור, ואינה ניתנת להשפעה. בינתיים שונאי ישראל דווקא פורחים ויצירתיים. לאחרונה הם טוענים, למשל, שישו היה פלסטיני, וכי ישראל מתכוונת להרוג את צאצאי ישו שנית. החידוש הוא שפעם עמדנו לבד מול אנטישמים כאלה, היום יש בעולם לידנו מאות מיליונים. 

ב"וושינגטון פוסט" פורסם לאחרונה דבר מעניין: יש מספר גדל והולך של נוצרים אוהבי ישראל שמציינים את תשעה באב. על הידיעה חתום דן הומל, מחבר הספר "אחים לברית - האוונגליסטים, היהודים ויחסי ארצות הברית וישראל". כך מדווח העיתון: "יהודים שמרו על תשעה באב במשך מאות שנים כיום של זיכרון ואבל. השנה הצטרפו אליהם נוצרים רבים אשר מציינים יום זה כדי לזכור את הרדיפות הרבות אחר היהודים. תשעה באב חדש זה קורא למחילה על עוולות העבר, בעיקר על ידי תמיכה נוצרית גדלה והולכת במדינת ישראל".
 
הידיעה מזכירה גם את העובדה שאלפי נוצרים מגיעים בשנים האחרונות לירושלים לחגוג את חג הסוכות היהודי, בעקבות נבואת זכריה על היום שבו כל העמים יגיעו מדי שנה לירושלים בסוכות, ואת התמיכה של מיליוני נוצרים בצה"ל, בשיבת עם ישראל ליהודה ושומרון ועוד. מול זה מתקיימת שנאה שבעליה טוענים: ישו היה פלסטיני. "ניו יורק טיימס" היה חייב לפרסם לאחרונה תיקון למאמר שבו מישהו כתב זאת. 
 

גם לינדה סרסור, פעילה בולטת במפלגה הדמוקרטית האמריקאית, מוסלמית ואנטי־ישראלית, טענה שישו היה פלסטיני. דיוויד פרסונס, אמריקאי, מראשי הנוצרים האוונגליסטים, סגן נשיא השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים, מחה. הוא אומר כך במאמר ב"ג'רוזלם פוסט": "כשלינדה סרסור צייצה כי ישו הוא פלסטיני, היו אולי שחשבו שזו טעות תמימה. אך רוב הסיכויים הם שסרסור ידעה עד כמה מעשיה מרושעים. לתיאוריית 'ישו הפלסטיני' יש מקורות אפלים, מניעים מרושעים וכוונות הונאה".
 
הוא מונה מקרים רבים שבהם מנהיגים פלסטינים ותומכיהם טענו שישו היה פלסטיני, דבר שלא ייתכן, ומסכם: "אין שום דבר חף מפשע בטענת 'ישו הפלסטיני'. זהו נשק מסוכן בכך שהוא: 1. מבקש להפקיע את ישו ממורשתו היהודית, כחלק ממסע הדיס־אינפורמציה הפלסטיני לניתוק הקשר של העם היהודי ממולדת אבותיו, במיוחד בעיני המערב הנוצרי. 2. מטרתו לעורר איבה כלפי העם היהודי על ידי ניצול מוטיבים אנטישמיים נוצריים קלאסיים, והבולטים ביותר: היהודים החיים בישראל עדיין צולבים את בני העם האמיתי של ישו בארץ - הפלסטינים". 
 
מול נוצרים אוהבי ישראל, תופעה חדשה יחסית, לא חסרים לנו אויבים מקרב היהודים. מהסוג הישן וגם מסוג חדש ומפתיע: בעיתון האינטרנטי התוסס VICE מופיע דיווח מרתק (מאת טליה סלונים) על יהודים צעירים באוסטרליה שלומדים יידיש כדי להזדהות כאנטי־ציונים. לדברי הצעירים שמצטטת הכתבה, היידיש מושכת אותם כי היא הייתה שפת היהודים האנטי־ציונים, הבונדיסטים. במלבורן מסבירים לה שלושה צעירים יהודים מדוע היידיש היא שפת השמאלנים, ומדוע גם הקהילה הלהט"בית היהודית הצעירה מאמצת אותה.

הקיצונית ביותר היא סוניה גולדברג, בת 26, שאומרת: "כשהייתי בישראל גיליתי שהכיבוש הופך את השילוב בין ציונות והומניזם לבלתי אפשרי". היא משמיעה עוד דברי שנאה לישראל ומגלה משהו מההווי הפוליטי של החוג החברתי שאליו היא נמשכת במלבורן. כאשר היא נשאלה בחיוך מסוים: "האם יידיש היא דרך טובה להיכרויות?”, היא ענתה שזה מועיל, כי כשאתה יהודי בחוגים להט"בים או של צדק חברתי, עליך לומר הרבה: "לא, אני לא ממש כזה יהודי". היא רואה יתרון במצב חברתי שבו "את יכולה להזכיר את ישראל ולהגיד משהו כמו 'כן, אני שונאת את ישראל'". האפשרות לפלוט בשיחה שהיא לומדת יידיש היא לדעתה דרך לסמן את עצמה, כפי שהיא מנסחת זאת, "בעלת מודעות חברתית". 
 
אולי מחאת היידיש הזו תישאר אנקדוטה בתולדות המאבק בישראל, ואולי זה מייצג בעיה חמורה יותר במאבק יהודים נגד ישראל. טוב שבצד המתקפות של חוגי שמאל ולאומנים פלסטינים על ישראל יש גם מגמה גוברת והולכת של אהדה עולמית שמובילים האוונגליסטים. אהדה שהישראלים מבולבלים ממנה, כי אין דבר שמטריד יותר יהודים מאשר מציאות שבה אוהבים אותם. האם תוצאות הבחירות ישחקו לידי תומכי ישראל הנלהבים בעולם, האוונגליסטים, נשיא ארצות הברית ואחרים, או לידי מבקרי מדיניות ישראל ושונאי ישראל, היהודים והלא יהודים?