כבר אין הרבה מה לעשות בנושא הבחירות. הסקרים ותוצאות הבחירות הקודמות מראים שהישראלים החליטו לתקוע את עצמם במצב של חוסר החלטה סופי. המוח הסתייד. לנתניהו לא עוזרים ההישגים, ולמתנגדים לו לא עוזרות ההשמצות. דעה פוליטית בישראל נראית כדפקט בייצור, ואינה ניתנת להשפעה. בינתיים שונאי ישראל דווקא פורחים ויצירתיים. לאחרונה הם טוענים, למשל, שישו היה פלסטיני, וכי ישראל מתכוונת להרוג את צאצאי ישו שנית. החידוש הוא שפעם עמדנו לבד מול אנטישמים כאלה, היום יש בעולם לידנו מאות מיליונים.
אולי מחאת היידיש הזו תישאר אנקדוטה בתולדות המאבק בישראל, ואולי זה מייצג בעיה חמורה יותר במאבק יהודים נגד ישראל. טוב שבצד המתקפות של חוגי שמאל ולאומנים פלסטינים על ישראל יש גם מגמה גוברת והולכת של אהדה עולמית שמובילים האוונגליסטים. אהדה שהישראלים מבולבלים ממנה, כי אין דבר שמטריד יותר יהודים מאשר מציאות שבה אוהבים אותם. האם תוצאות הבחירות ישחקו לידי תומכי ישראל הנלהבים בעולם, האוונגליסטים, נשיא ארצות הברית ואחרים, או לידי מבקרי מדיניות ישראל ושונאי ישראל, היהודים והלא יהודים?
התרעות פיקוד העורף