פעם, כששר הביטחון משה ארנס התעקש בפני יצחק שמיר, אריאל שרון ודוד לוי למנות לרמטכ"ל את אהוד ברק ולא את יוסי פלד, כפי שדרשו השלושה, הם הזהירו אותו "לא רמטכ"ל אתה הולך למנות, אלא את ראש האופוזיציה הבא שיעמוד מולנו". הם צדקו. וכך אירע גם הפעם. בלילה ההוא בקיסריה מינה נתניהו את האיש ששנים אחר כך, בניגוד לכל ההערכות, יעמוד מולו ויהיה כל כך קרוב להחליפו.
והנה, כעבור עשור, חוזר לו החוק כמהלומה לפנים. מולו מתייצבים ארבעה רמטכ"לים לשעבר (גנץ, יעלון, אשכנזי וברק), מסתכלים לו בלבן של העיניים וקוראים תיגר על מדיניותו (או על חוסר מדיניותו), על ערכיו ועל פועלו ועל החשדות שאופפים אותו. הם לא רק יריבים פוליטיים, הם גם זוכרים מי וכיצד החליט ורתם את הכנסת להתגונן בחקיקה נגד אנשים טובים, שלרוב, חוץ מלתת ולתרום ולשרת - לא יודעים הרבה. המציאות מסתבר חזקה מכל חלום.
אין בנתניהו אותו הוד והדר בית"רי ידוע. רק השבוע הודיעו בני בגין, יו"ר הכנסת לשעבר דן תיכון, השר לשעבר מיכאל איתן, וגידי, בנו של מוטק'ה ציפורי ז"ל, יו"ר הליכוד בראש העין, כי לא יצביעו למה שנקרא עדיין "הליכוד". ובכלל, עוד מעט יהיה כאן דור שלא מכיר משהו אחר חוץ מנתניהו.
את כל אלה הוא עשה ברוב השנים בעמל רב, בתחושת שליחות ובאמונה ועם יכולות אישיות גבוהות. לטעמי, אין בחשדות נגדו, בהתנהלות הקלוקלת שלו בשנים האחרונות ובמאבקי ההישרדות של השנה האחרונה כדי לגרוע מהעשייה הגדולה וברובה המוצלחת שלו. אני מקווה שנדע להתעלות ולעשות זאת כשורה.
התיקו הפוליטי והקיפאון בגושים יכול להנציח את עצמו באופן שיקשה שוב על הקמת ממשלה. המבוגר האחראי יצטרך להיות הנשיא, שיידרש להיות מקורי ויצירתי כדי לגאול אותנו ממערכת בחירות נוספת. במקרה שכזה, טוב יעשה ראובן ריבלין (אגב, מזל טוב ליום הולדתך, נשיאנו האהוב, בהגיעך לגיל גבורות) אם לאחר התייעצויות יזמן אליו את גנץ, נתניהו וליברמן - ויטיל על שלושתם להרכיב ממשלה בהתאם לכוח היחסי ולרצון הבוחר. לא קל, לא פשוט - אך בהתאם למצב.
אני חבר של אשכנזי, ואני שמח שהוא בחיים הציבוריים. כל בוקר הוא קם מלא עזוז וחורש את המדינה, מקשיב ומשכנע, פוגש קהלים ברחבי הארץ, מכל המגזרים, ואפילו נהנה מכל שנייה. לפני חודש הוא התריס בפניי: "תגיד, בניהו, היית מאמין שאי־פעם תגיד לי שאני מתראיין טוב?". הוא צודק. מיומו הראשון כרמטכ"ל ועד לפני שנה, במשך 11 שנים, הוא לא הסכים להתראיין. גבי ואנשים כמותו, בכל מפלגה שיהיו, מעשירים את חיינו הציבוריים. הם יודעים יותר לתת ולשרת ופחות לקחת, ובימינו זה חשוב.
תתעקשו מול כל בן משפחה, חבר או שכן שאומר שאין טעם להצביע, תסבירו לו שמדובר בבחירות גורליות - זה לא רק כן ביבי-לא ביבי, כן חסינות-לא חסינות, כן בית משפט עליון או לא, זהו קרב על סדרי עדיפויות בבריאות, בחינוך, בתחבורה הציבורית, בהסדרים האזוריים, בפריפריה, בחקלאות, בתעשייה ובכל אשר נלך. קוראים יקרים, זו לא פוליטיקה - זאת האחריות שלנו לגורלנו ולגורל ילדינו.
אינני יודע כאמור מה תהיינה תוצאות הבחירות. אני נמנה על אלה שסבורים כי נתניהו צריך ללכת הביתה, ולו בגלל הקדנציה הלא סבירה באורכה; אבל כבר עכשיו אני מודיע שכמו בפעם שחלפה - אם ינצח בכל זאת, לא ייפלו עלי השמיים ולא אקרא "להחליף את העם". וכך, יש לי משהו לבקש: כשנצא ממערכת הבחירות הקשה והקצת אלימה הזאת, ניכנס היישר אל תוך עשרת ימי תשובה, אותם ימי סליחות, תשובה ורחמים בטרם ייפתחו שערי שמיים. אלו הימים הנכונים שעלינו להישבע לעצמנו שלאחר הבחירות, יהיו התוצאות אשר יהיו, אנחנו משליכים את השנאה וההסתה, זורקים מעלינו את הפלגנות והשיסוע ונשבעים שאנחנו חוזרים להיות אחים. ישראלים. ממש כמו שאנחנו יודעים להיות בשעת מלחמה, משבר וקושי. אנחנו חייבים את זה לעצמנו, גם כדי שנוכל להמשיך לבנות ולממש את הציונות ואת בתינו, וגם כדי שנבהיר לפוליטיקאים למה אנחנו מצפים מהם: לאהבת חינם, לאחדות, להסכמות, לשקיפות וליושרה.
תהא השעה הזו שעת רצון לכולנו. שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף