כמו בכל מערכת בחירות, גם בזו של ספטמבר 2019 נשמעת שוועת הגעוואלד הרגילה, כאילו הפעם באמת אלה הן הבחירות הגורליות ביותר. באמת? בפעם האחרונה שהצצתי בסקרים שמתי לב שאין שום ממצא או מספר שתומכים בהנחה הזו. אפילו הדמוגרפיה לא השתנתה באופן "גורלי" מאז בחירות 2019 סיבוב ראשון. חרף זעקות העידוד של איימן עודה וחבריו, הערבים לא נוהרים כעדר. דווקא העדר הדתי־מסורתי־לאומני־חרדי נע בצייתנות לעבר מכלאות הקלפי. הסקרים האחרונים אומרים שגם מצביעי המחאה והמיואשים עדיין הולכים לים, גם אם דגל שחור מתנוסס מעל מדינת ישראל. 
 

כחול לבן היא תופעה חשובה, אבל זה לא שמפלגות השמאל קפצו פתאום ל־61 מנדטים, כך שהמספרים אומרים שמה שהיה הוא שיהיה, ואפשר כבר להתחיל לקונן מדוע לא נוסתה האופציה של התייצבות כל השמאל כגוש אופוזיציוני שיש לו פוטנציאל סחיפה. מה שמחזיר אותנו למצבם של חובבי הכדורגל בשנות ה־80: כולם ידעו שהכדור הוא עגול, שכדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים. 
 

חושבים שליברמן יהפוך את הבחירות ל"גורליות"? איך בדיוק? ישנה את שיח השנאה לערבים? יהרוג את הנייה? יפנה את נוקדים? ליברמן? הצחקתם את מנהיגי המפלגה השלטת בישראל מקדמת דנא: מפלגת גנבי הסוסים. גם אם ליברמן ימצה בתענוג סדיסטי את עובדת היותו החשוד שהמריא הכי גבוה מאז סומן כמועמד למעשיהו ויחבור לכחולבן, שום דבר "גורלי" לא יקרה. גם אם תקום ממשלת כחול לבן ביטחונית למהדרין וחילונית להכעיס, עדיין אלפי פקידי מדינה שמונו בעשרות שנות ממשלות ימין, ליכודניקים נטו וחובשי כיפות ברוטו, הם שיקבעו את סדר היום הפנימי והחברתי. שלא לדבר על נצחיות השסעים, שהם תוצר של אותן עשרות שנות פערים כלכליים מעמדיים חינוכיים וסממנים של מדינת אפרטהייד.
 

ושלא תהיה כאן טעות, ההמונים לא ייצאו לרחוב למחות על מדיניות האפרטהייד ולהצביע נגדה. המדיניות הזו אומנם משרתת את האידיאולוגיה הדתית־לאומנית, אבל היא די נוחה למרבית החברה הישראלית, זו שלימדה את עצמה להביט באלכסון. 
 

# # #
 

בחירות גורליות הן כאשר יהיה לממשלה שתיבחר מנדט לשבור את ההגה בחדות. או ימינה או שמאלה, ולכן גם ממשלת אחדות היא לא יותר ממכה קלה בכנף. והמטוס הזה שטס לשום מקום בגרסת דוד לוי יגיע בדיוק לשם, כלומר לפה, למקום שבו הוא נמצא כיום. הסיבה: מספרי המנדטים הנוכחיים בסקרים. 
 

בהנחה שאין טעויות סוקרים דרמטיות, ובדרך כלל אין כאלה, תוצאות התיקו הדמוגרפי, הפוליטי והאידיאולוגי ובעקבותיו הקיפאון במדיניות הפנים, החוץ והביטחון יימשכו בכל קונסטלציה צפויה. אם להפיק כבר לקחים (בתקווה שאוכל את כובעי ביום חמישי), הטעות של מפלגות האופוזיציה הייתה המתקפה על נתניהו. הוא ומשפחתו הם שק חבטות אטרקטיבי, והבן הוא בכלל ממתק תקשורתי, אבל להוריד את ביבי זו לא מהפכה. זו שמחת עניים וצהלת שוטים. 
 

אני מניח שמפלתו תשמח לא מעט אנשים ותנקה את מוסד ראש הממשלה. אם אכן זה יקרה, ונתניהו הולך הביתה או לכלא, נהיה כולנו מופתעים. לא בגלל עצם האירוע, כבר עברנו אירועי גיליוטינה פוליטית וכאילו התרגלנו לבכירי הבכירים חוצים את המרחק בין דלת המכונית לשער הכלא. אנחנו נופתע בגלל המהירות שבה יהפכו ענייני משפחת נתניהו מכותרות ראשיות של דרמה, גיחוך וסוריאליזם לפיהוק בעמודי הפלילים והרכילות. 
 

בהנחה שהשכל הפוליטי של כחולבן היה לשמור על החרדים כאופציית סחטנות לממשלת אחדות, עדיין לא ברור מדוע לא בוצעה מתקפה רבתי על שותפיו הקואליציוניים של נתניהו מהאגף הדתי־לאומני, בייחוד ש"ס, ימינה, וימינה מימינה. גם הם אגב לא זקוקים לנתניהו. הם זקוקים לבייס שלו כדי ליצור קואליציה שתשרת את האינטרסים שלהם. בדיוק כמו בכירי הליכוד ש"תומכים בראש ממשלתנו" בגלל הבייס "שלו", אבל מתחממים על הקווים עוד לפני שגווייתו התקררה ומסננים כלפיו בשקט: תביא את הבייס שלך לקלפי, תעוף לנו מהעיניים ויש לנו ארבע שנים כדי למחוק אותך סופית. 
 

כל אחד מהם, סער, כץ, ארדן, אקוניס, אלקין, כחלון - הוא ברוטוס בפוטנציה. וכל איילת היא יעל שחיסלה את סיסרא. גם מירי רגב. וכולם שם, מנצלי ומנוצלי נתניהו, ממתינים לגונג של הבחירות כדי לשכוח מה אמרו דקה קודם לכן. 
 

מדובר בקואליציה מושחתת, שמאחורי החזות הכמו ממלכתית שלה מסתתרים פשעי ענק. החל במשטר כיבוש שהוא פשע מלחמה, וכלה במדיניות הסתה שהיא פשע שנאה. אחריותם של דרעי, ליצמן, גפני, בנט ושקד אינה נופלת מזו של נתניהו. ונא לא לשכוח את ליברמן, שעד ממש לא מזמן היה חלק מהקואליציה בה' הידיעה: ה'דתה, ה'דרה, ה'לכה. 
 

אם אכן הבחירות הללו לא יביאו לשינוי הנדרש, אין ברירה אלא לסמוך על חוקרי המשטרה. בזמן האחרון העבירה המשטרה את הציבור קורס פומבי באורח שבו דוחקים עדי מדינה לקיר. אין ספק שעד המדינה האידיאלי הוא בנימין נתניהו. לא צריך צוות חוקרים. קרמשניט וכורש ברנור מספיקים. העסקה המוצעת לביבי היא: תפתח הכל ותקבל חנינה. לא תפתח, תחטוף כלא וחרפת עולם. רק תוציאו את נתניהו מאזור הנוחות הממוגן שלו, והאיש יישבר עם האיום והפיתוי הראשונים. וכפי שזה מצטייר מהרכילויות שמאפיינות את אישיות שאר בני המשפחה המעורבים, כל אחד מהם הוא מועמד בטוח להפוך עד מדינה. בייחוד כאשר ההיחלצות שלהם היא מפלתם של שאר מרכיבי הקואליציה הסובבים אותם ברמה של אחריי המבול, ומצדי תיחנקו. 
 

# # #
 

בינתיים, עד שכל הטוב הזה יקרה, ליום הבחירות יש חוקים משלו. המציאות של מצביע השמאל היהודי היא כדלקמן: המצביע השבטי האותנטי יצביע המחנה הדמוקרטי. המצביע האסטרטגי מצד שמאל יתלבט בין הרשימה המשותפת, שם כל מנדט מוריד ישירות מנדט מקואליציית הימין, לבין כחול לבן, שהיא בחירה טבעית בממשלה אחרת או העבודה של פרץ. 
 

התמיכה האסטרטגית בכחול לבן היא משום שהגודל כן קובע. התמיכה האסטרטגית בפרץ נובעת מהפעלולים המטופשים וההזויים שלו, כשהוריד את שפמו ואת מפלגתו לאזור אחוז החסימה. מצב שעשוי לפגוע אנושות או בהקמת ממשלה קצת יותר נורמלית, או ביכולת להתמודד באופוזיציה מול ממשלה ימנית או ממשלת אחדות. 
 

התערובת הפרמצבטית המומלצת למצביעי שמאל היא כדלקמן: כדור שינה למצביעי כחול לבן (בתקווה שיתעוררו עם ממשלה אחרת). ציפרלקס למצביעי המחנה הדמוקרטי (עדיין החיבור בין מוסי רז לאהוד ברק מחייב איזון מנטלי), וכדור נגד בחילה למצביעי פרץ.

tguvot@maariv.co.il