סקרי סוף השבוע צריכים להדאיג כל שוחר דמוקרטיה. עוצמה יהודית עוברת את אחוז החסימה. מפלגה שבסלון ביתו של העומד בראשה, איתמר בן גביר, תלויה תמונה של הטרוריסט ברוך גולדשטיין. אותו בן גביר, בהיותו פעיל של תנועת כך, התגאה שהגיע לסמל רכבו של ראש הממשלה רבין, והצהיר זמן קצר לפני הרצח הנורא: “כמו שהגענו לסמל על האוטו שלו, נגיע גם אליו”.

מפלגתו של רבין לעומת זאת, אותו מנהיג שהעובדה כי נרצח ברצח פוליטי הולכת ונשכחת מאיתנו, בסכנת היכחדות. 24 שנים עברו, אך במהלכן החברה הישראלית לא עשתה חשבון נפש. במקום זאת, היא נסחפה בלהט משיחי ימני שהשכיח את מה שאסור היה לשכוח: אלימות היא יסוד בכרסום הדמוקרטיה. 


במקום לעבור תהליך ריפוי, האלימות, ההקצנה וההסתה שבות ועולות במלוא עוזן ברשתות החברתיות, באיומים שסופגים עיתונאים העושים עבודתם, וביום שישי האחרון אף בהיתקלות של פעילי הליכוד ועוצמה יהודית עם פעילי המחנה הדמוקרטי בשוק מחנה יהודה. ראש מפלגת ימינה בבחירות הקודמות ניהלה משא ומתן רציני על מנת לצרף את בן גביר לרשימת הימין החדש. בבחירות הנוכחיות, לאחר ששוב לצערה נכשלה להשיג עמו הסכמה על מיקומים ברשימה, היא פנתה לשיתוף פעולה עם שפי פז, העומדת בראש החזית לשחרור דרום תל אביב. פז ישבה במעצר פעמים רבות בשל פעילותה נגד המהגרים בדרום תל אביב. היא אף יזמה פעילות של חלוקת קונדומים בנווה שאנן, ותיעדה עצמה פונה לקטינים יוצאי אפריקה בני שש או שבע תוך הסבר: "תנו את זה לאמא ואבא, שלא יעשו עוד ילדים כמוכם".


אלו הם פניו של חלק ניכר מהימין כיום. אובדן הרסן שלו ניכר בממדים רבים ומאיים לכלות כל חלקה טובה. ראשיתו בנכונות של נתניהו בשל מצוקתו המשפטית והמרוץ אחר החסינות לרסק את שומרי הסף, להכפיש את מערכת המשפט ולהטיל ספק מראש באמינות תוצאות הבחירות, ואי־התחייבותו להחזיר את המנדט לנשיא אם ייכשל פעם נוספת בהרכבת קואליציה. תחת איבוד העשתונות ומצוקת החסינות משגשגת גם ההקצנה הפשיסטית של הימין, שהופכת את בן גביר לחביב הקהל ואת רעיון הסיפוח של מאות אלפי פלסטינים לממשי מיום ליום. לא במקרה הימין הוא גם זה שמוליך את ישראל היום למדיניות כלכלית חסרת חמלה, המבקשת למשוך את ידה של המדינה מהשירותים החברתיים שבתחומי הקו הירוק. 


את טירוף המערכות הזה יש לגדוע מהשורש, וניתן לעשות זאת באמצעות הצבעה לאחת מהמפלגות המצהירות שלא יצטרפו לממשלת אחדות. ישראל הלכה רחוק מדי מערכיה הדמוקרטיים והנאורים, והיא זקוקה לשידוד מערכות יסודי על מנת להחזירה למצבה השפוי. הצבעה למפלגת מרכז שהאידיאולוגיה שלה מגמגמת אינה מספיקה. אזרחים ואזרחיות המודאגים ממצבנו החברתי והערכי אינם צריכים לעשות חישוב אסטרטגי, אלא להצביע הפעם למי שהם סבורים שמייצג את עמדותיהם ונותן מזור לדאגותיהם בצורה הנאמנה ביותר.