נחמד שכולם מתרגשים מתוצאות הבחירות, אבל לא משנה מה התוצאות, שום דבר לא ישתנה דרמטית. פרט כמובן לתקוות שתולה הקואליציה שתקום במימוש שאיפותיה, שהן בעיקר שרידותה. ותשכחו מכל מה ששמעתם לפני הבחירות ממועמד כזה או אחר. אתם לא תהיו לבד. פרט לעיתונאים טרחנים להכעיס, כולם ישכחו. הראשונים לשכוח את דבריהם שלהם הם המועמדים עצמם. כיום הם מדברים, עוסקים, מתחמנים רק בעניין אחד שלשמו הם נלחמו: הרכב הממשלה ומי יקבל מה ולמה. רק לשמוע על הטלפונים שרצים עם היוודע תוצאות המדגם. שום קשר לאינטרסים הבוערים של המדינה. 
 

כביכול הרכב הקואליציה אמור לתת תשובה ערכית, אידיאולוגית ומעשית לאותם עניינים, אבל המטרה כיום היא להתאים ישבן אלמוני לכיסא פלמוני, ובעקבותיו שליטה על כספים ואמצעים. עד שזה יקרה ניתן לסכם את מערכת הבחירות האחרונה כמערכת המזוהמת ביותר אי פעם. הן בציר הימני שהלך על שנאת ערבים, והן בציר השמאלי שהלך על שנאת נתניהו. ועדיין, הבחירות הללו ייזכרו לדיראון עולם בגלל הציר המרכזי שסובב את שאר מרכיבי הקמפיין של הליכוד: מתקפה פראית, מתוכננת, זדונית וכמובן נטולת בסיס של הליכוד נגד כמעט רבע מהאוכלוסייה, הערבים הישראלים.

הטכניקה הייתה פשוטה ויעילה כמו כל מכניקה מקיאווליסטית פשיסטית: ליצור אווירה של פחד. ערבים יפחדו להצביע בקלפי, ויהודים יפחדו מערבים. נתניהו היה רק הכרוז. הליכוד ושאר מרכיבי הקואליציה פמפמו את הפחד הזה כחלק ממאבקם על ארץ ישראל שלהם. לכל פיגוע שאירע היו כמה רבדים של האשמה: המפגע עצמו, הפלסטינים בכלל, אחיהם הערבים הישראלים והשמאלנים היהודים. כל קואליציית הימין עסקה ללא הרף, כמעט אובססיבית, בהפחדה, בהשנאה ובשיסוי כדי לברוח מאחריותם שלהם לאינסוף הפיגועים. ובדרכם הם רוכבים על ציבור משוסה שאינו מסוגל להתמודד עם מורכבות הסכסוך. 
 

בבחירות לכנסת התשיעית ב־1977 נבחר פלאטו־שרון, עבריין נמלט שדעותיו על הערבים התקבלו בשאט נפש. בהמשך הקריירה לא פסק מלרכוב על גל השנאה והפחד ונחשב “צבעוני”, ורק ליברמן עלה עליו בגסותו האתנית, והוא נחשב “אותנטי”. בבחירות 2019 נתניהו עולה על כולם כשהוא הופך 20% מאזרחי המדינה לאויבים בפוטנציה ופועל.

מולם איבד השמאל פרופורציות. העיסוק במשפחת נתניהו התפלש בזוהמה ובחוסר יכולת לשלוט בסדר יום שהיה אמור לעסוק בדברים האמיתיים: הסכסוך הישראלי־פלסטיני והמלחמות המיותרות. במקום מאבק בנושאי חברה ומדיניות, עסקו בשמאל בקשקושים על “האישה המשוגעת” ו”הזנאי הקטן” שחולשים על החלש מבלפור, שמפקד על הצבא להיכנס לעזה אחרי שברח מאיומי צבע אדום. למזלנו, מנעה מערכת הביטחון וצה”ל בראשה מלחמה של אדם נואש ומבוהל שהיה מוכן, בגלל צל של בית סוהר, לשרוף את הבית כולו.