זמנו תם. הוא חיסל את עצמו במו ידיו. היה לו הכל, בקרוב הוא יגלה שאין לו כלום. הנכס החשוב ביותר שלו התפרק לו בין הידיים. הווינר הפך ללוזר. פוליטיקאי טירון, נינוח וטוב לב ניצח אותו בבחירות. הליכודניקים הפנו לו עורף. מספרים נכבדים מהם נשארו בבית או הלכו לשחק מטקות. הציבור אמר לו "עד כאן". מי שנחשב ל"מביא שלטון", הפך למבריח שלטון.
 

מוחו של נתניהו כבר מבין את כל זה, אבל הגוף עדיין מפרכס, מקרטע לנס, כוחה של אינרציה מטורפת. בנימין נתניהו סיים את תפקידו ההיסטורי. זו עובדה. הוא לא יכול להרכיב ממשלה והוא לא יכול לנצח במערכת בחירות נוספת, במרץ 2020. אפילו בתוך הליכוד לא יהיה לו רוב לפיזור נוסף של הכנסת. אם יתרחש הנס וזה יקרה, כל האשמה על האסון שהמיט על ישראל תונח על כתפיו השחוחות. מדינה שהוקפאה לשנה וחצי תכלה בו את זעמה. הוא יפרק את הליכוד לגורמים, בדיוק כפי שעשה ב־2006. בקרוב גם הליכודניקים יבינו את זה. כרגע הם שותקים. נותנים לו חבל.
 

אריאל שרון נהג להגיד על נתניהו את המשפט הבא: "תנו לו חבל, הוא כבר יתלה את עצמו". נתניהו התבגר מאז. הוא צבר ניסיון, ביטחון ועוצמה. הוא גידל קור רוח. הוא שכלל את המכונה הפוליטית שלו עד לסף שלמות. בחודשים האחרונים הוא חזר, בבת אחת, להיות נתניהו ההוא. זה שנכנס לפאניקה. זה שלוקה בהזעת יתר. זה שעושה את כל השגיאות האפשריות ונופל לכל הבורות הפנויים. זה שלא מבין ששלט ה"יציאה", שזה עתה חלף לנגד עיניו, היה האחרון.


הטור המלא ב"מעריב סופהשבוע"