"הלו, חולירע יאסנה, מה זה סופרים עכשיו לעיני כולם?", קראתי לעברם ממפתן הדלת.
"מה פתאום לסגור? טעית בכתובת ילד, מה אתה חושב שאתה משחק בפורטנייט וכבשת את תל אביב? בלעת ליצן? יאללה, תתקדם. תן להצביע, תרמה בספירה כשאנחנו לא רואים".
ואז כיפוש עברה לאנגלית.
הסכמתי להצעה של נדיה, הייתה לי ברירה אחרת? זה היה התפקיד הבימתי הראשון שלי. מאז אני בתיאטרון פרינג', הפקר־הפקר־פטרושקה. הביקורות על הגבות.
אבל התחלנו עם כיפוש.
"מאמי, נוט א פרונט אוף גיא. בי הייב יור סלף", היא הורתה לי.
הילד שמע והבין רק "גיא", וכבר נופף בחרב עם הנצנצים שקניתי לו בניגוד לדעת אמו.
"תגידי, את בסדר? גדלת בפריפריה, את מפרענקי־לנד, אז שמרי על אורלי ועמיר. די עם ההתלבטויות האלה. את במשימה עכשיו", קבעתי.
חיכינו חצי שעה. אמרתי לכיפוש: "תקשיבי, אני מרגיש כמו בתור לחלוקת פרוסת לחם בטרבלינקה. בואי הביתה תכיני לי ארוחת בוקר. מה נסגר איתך?".
"אני לא מבינה אותך", שחה כיפוש. "מדוע לא הצבעת למשותפת אם אתה תומך ברעיון הנקמה שלהם בביבי? מדוע הצבעת לליברמן?".
איך בליכוד מוכנים לשבת באותה ממשלה עם גנץ, כשהם גורסים כי היה רמטכ"ל כושל, הכי גרוע שהיה לנו; וטוענים שהוא האיש שהדליף לפוליטיקו באמצעות מקורב את ההאזנה נגד הבית הלבן; ושאומרים שהוא האיש שיפנה חצי מאיו"ש בתוכנית ה־100. איך בדיוק? הכל בשביל כיסא בממשלה, דודי?
אגם הדרעק הוא בית המקדש לציניות ולזלזול ברווחת הציבור. המטרה האישית של כל דייר/ת מקדשת את כל האמצעים. אז יהיה רע לתפארת. בינתיים כל המאכערים של הליכוד מסבירים לכל שומע, שכחול לבן זה בלוק טכני ולגנץ יש רק 15 מנדטים מה־33. אין עליהם, סטנד־אפ. הפתק "מחל" מסמל מרכז חופשי, חירות וליברלים. אומנם התקבץ שם אוסף שלא ידע את יוסף, אבל הייתי שמייח לדעת כמה מנדטים שווה כוח ביבי בתוך הערימה הזו.
נ.ב.
מספרים לי הכיפעל'ך שלפני מותה בסופת השלגים היא הצילה חיים. אז ברור שלפני מותה היא הייתה גיבורה, אבל זו לא מערכה של מדינת ישראל.
נ.ב.(2)
מצחיק זה ממש לא. עצוב שתועמלני הימין ממשיכים להסביר לציבור איך עושים את זה נכון - אף שהימין הפסיד רק לפני יומיים. מתברר שלהיות שרלטן, גם מימין וגם ומשמאל, זה לכל החיים.
התרעות פיקוד העורף