השבוע מחקתי מישהי מרשימת חבריי הווירטואליים. המהלך הזה אינו אופייני לי. אם המשפט "אמור לי מי חבריך" נכון בחיים האמיתיים, הרי שדווקא בחיים הווירטואליים אני מתעקש לגוון: יש ברשימת חבריי גם מטורללים שבטוחים שפרס ירה בגבו של רבין, בסיועם של מירי אלוני ואביב גפן כמובן, שהם בכלל סוכני שב"כ. אבל גם כאלה שאפילו ויכוח על חניה בתל אביב מעורר אצלם אזכורים של הכיבוש האכזרי והמשחית, כולל ההבחנה שכולנו גרועים מהנאצים.
לקראת סוף הטיגון אני מעמיק את גוני הבצל בתוספת של פחות מחצי כפית סוכר, שמעניקה לו מרקם מעט קרמלי. את הבצל עם שמן הטיגון שהפך מתקתק אני מעביר לכלי, מועך אליו את הביצים הקשות, משלים רק במעט מיונז (הרי יש לי כבר מספיק שמן בבצל המטוגן) ומתבל בפלפל שחור, מלח וכמה טיפות לימון שמעניקות טוויסט רענן לממרח המעט כבד הזה. שימו אותו בלחמנייה עם כמה פרוסות עגבנייה ומלפפון חמוץ - וקיבלתם את הכריך המושלם.
אז השבוע נמאס לי, ובפרפרזה על מילותיו של המשורר הלאומי: התאבו דעת בשל מה שנאתי? אני שנאתי בשל סלט ביצים!
התרעות פיקוד העורף