בשלושת החודשים שעברו היו הכל עסוקים בטיפוס על עצים. עצי חרמות ושבועות, עצי נדרים ואיסורים. ובפרפראזה על האמרה הידועה: 100 אבנים שזרקו 100 שוטים לבאר – חכם אחד לא יוכל להוציא. ואפילו את החכם האחד הזה עודנו מחפשים.

יש צורך דחוף בהרבה סולמות. אבל בניגוד למשחק הקופסה הידוע – הסולמות בחיים הפוליטיים משמשים לירידה, לא לעלייה, והנחשים מכישים כי זה טבעם, וחלקם בטוח שירוויחו מזה משהו.

בחלק מהגרסאות למשחק הזה הוא נקרא “סולמות וחבלים”. אבל כשפוליטיקאי במצוקה רואה חבל הוא מעדיף לא להשתלשל בו מהחלון ולברוח, אלא בודק אפשרות לתלות בו את יריביו. אבל כיוון שלא מדובר במדע, ולכל חבל יש שני קצוות לפחות, קורה שבפוליטיקה זה נגמר בהתאבדות. טובי הפוליטיקאים כבר מצאו עצמם תלויים בחבל שהם שזרו והכינו לאחרים. איבדו את עצמם מחוסר דעת.

מקור המשחק בסולמות ובנחשים הוא באמונה הודית המסבירה למאמינים למה כדאי להיות צדיק. כשמת צדיק – דרכו לשמיים רצופה סולמות וקל־מהרה הוא מגיע למחוז חפצו. ואילו הרשעים, דרכם דרך חתחתים שורצת נחשים ואלו מעכבים מאוד את דרכם לשמיים. מאליו מובן כי זה לא המצב בפוליטיקה. נחשים דווקא יש, ובשפע. גם סולמות יצירתיים לא חסרים. רק צדיקים אין.

וכיוון שאין צדיקים - צפוי מסלול מכשולים. נתניהו יהיה מוכן לוותר על הרפורמה המשפטית ועל סיפוח הבקעה (בקלות. לא התכוון באמת), יסכים לרוטציה (ובלבד שהוא ראשון) ואפילו יהיה מוכן לוותר על שיפוץ המעון בבלפור והבית בקיסריה. אבל כל נחשי השמאל הפוליטי והתקשורת ינשכו בעקביו של גנץ וילחצו עליו שלא יסכים בשום אופן. שזו כניעה. שזו הפרת ההתחייבות לבוחרים. מעילה. בגידה. סופו הפוליטי.

ואם לפיד יסכים לשבת עם דרעי וגפני וליצמן וסמוטריץ’ ובנט – ייתקל בכל נחשי הטהרנות של השמאל החילוני שלא ישכחו ולא יסלחו לו לעולם, או לפחות עד הבחירות הבאות.

אם ליברמן יסכים לשבת עם החרדים, לא יקרה הרבה. הנחשים שלו מאולפים היטב ועד הבחירות הבאות הוא ימציא להם מישהו אחר לשנוא. בינתיים הוא מהאו”ם. לא ממליץ על אף אחד. כי הוא לא יכול להרשות לעצמו לתמוך בגנץ כתף אל כתף עם טיבי ואיימן עודה.

ואם מרצ תסכים לשבת עם ליברמן, מיד יקפצו עליהם כל צפעוני “הארץ” ושפיפוני עמותות השמאל ויזכירו להם את חטאי ליברמן הישנים, שקצת אותרגו לאחרונה כיוון שהוא נגד נתניהו. וכבר היו זריזים מאוד שכבר עכשיו טורחים להזהיר מפני אפשרות כזו , כי להבנתם ליברמן הוא הכי מושחת והכי ציני והכי מסוכן. ולגנץ לא יסלחו לעולם אם ירכיב ממשלה הנשענת - אפילו בתמיכה מבחוץ - על אויבי ישראל מבית.

בעיר העתיקה של ירושלים יש סולם אחד הנשען על קיר “כנסיית הקבר”. למעלה ממאתיים שנה הוא עומד שם. העדות הנוצריות השונות החולקות בכנסייה מסוכסכות ביניהן לא רק על אמונות ודעות אלא גם על שטחי אחיזה בכנסייה, וסמכות ניהול הטקסים. פעם היו הארמנים יוצאים בעזרת הסולם הזה מהקומה השנייה של הכנסייה כי השערים היו נעולים. מאז נפתרה בעיית השערים, אבל בגלל הסטטוס קוו הקדוש, לא מזיזים את הסולם. שיהיה. לך תדע מתי מישהו יצטרך לרדת בו.

יש סולם פשוט מאוד שאפשר לרדת בעזרתו מעץ המחלוקת בין הליכוד וכחול לבן: תוקם ממשלת אחדות עם שתי המפלגות הללו. יחד יש להן 64 מושבים בכנסת, והן לא צריכות טובות מאף אחד. מי שרוצה – שיצטרף, אבל במחירים סבירים. יוחלט על רוטציה אחרי שנתיים. נתניהו ראשון וגנץ ממלא מקומו. אבל גנץ נשבע שלא ישב עם נתניהו כראש ממשלה אחרי כתב אישום, אז ביום שהיועץ המשפטי מנדלבליט יגיש כתב אישום – יהיה גנץ ראש הממשלה בפועל, ונתניהו, ראש הממשלה בתואר בלבד, ינהל את משפטו. אם יזוכה – יחזור לתפקידו בפועל ואז ינוכו ממניין ימי הרוטציה של גנץ אותם ימים שכבר כיהן בהם בפועל. אם יורשע חלילה, ישלם את חובו לחברה כפי שיושת עליו והליכוד יבחר מועמד אחר מטעמו.

הסולם קיים. הוא לא מסובך. אבל בינתיים לא משתמשים בו כי הסטטוס קוו המקודש שלנו הוא הבידול, שנאת האחר, הזוחלת כנחש למרגלות הסולם. וכל מי שיכול וחייב לרדת בו מהעץ נמנע מכך מפחד הרעים. רק כשיבינו שעל העץ שעליו טיפסו צומחים גם פירות מערכת הבחירות השלישית השנה – אולי יעדיפו לרדת.