אני לא רוצה לובי משיש, לא רוצה חנייה בחצר ורעש של שלטי מכוניות, לא רוצה לנדוד ולהעביר את הארכיונים שלי, אלפי ספרים, מאות קלסרים, מאות ציורים, ואחר כך להעביר הכל חזרה. אני לא רוצה שיעקרו את עץ הזית העתיק הצמוד לחלוני, ולא את עצי הגויאבה, השסק, האפרסק והמשמש שנטעתי לפני יותר מ–60 שנה בחצר. אתה מבין, אדון עורך דין?
ג. וחברת תדהר השיגו 80% חתימות מבעלי הדירות בבניין. באותה פגישה בינינו אמרתי לו שאיאבק על זכותי לחיות בביתי בלי שיהרסו אותו. אני יודע שאני בעמדה נחותה. אף אחד לא יכול לעצור את הקפיטליזם החזירי שבונה רבי־קומות מפוארים, שבסופו של דבר אף אזרח עני או זוג צעיר לא יכול לרכוש בהם דירה.
בזמן שאני כותב, אני שומע את רעש הכלים שבונים את הקו הסגול של הרכבת הקלה ברחוב ארלוזורוב, בטווח של כמה עשרות מטרים ממני. הבית הישן מוקף מכל צדדיו בכלים כבדים ורעשניים. הציפורים הרבות בורחות לעצים שבחצר שלי וגורמות לי אושר רב. אבל הן תיעלמנה כשיתחילו לעקור את העצים בחצר. שמם של 119 עורכי דין מופיע על המכתב הרשום. אני יודע מה ארגיש ביום שהם ינצחו ויגזלו את כבשת הרש. הם לא ירגישו כלום, אף על פי שאני בטוח שהצלחתי לגעת במצפון של המעסיק שלהם מחברת תדהר. אבל מה זה יעזור? דירה אחת קטנה בת שני חדרים ברחוב זיכרון יעקב לעומת האימפריה שהורסת ובונה אלפי דירות.
התרעות פיקוד העורף