1. 

חוץ מהקטע הבא, שיעסוק במאמצים הכנים או המדומים להקמת ממשלת אחדות לאומית, החלטתי להקדיש את הטור הזה למעשים טובים ולעניינים חיוביים ומרגשים. ערב ראש השנה הוא הזדמנות טובה לקחת פסק זמן ולכוון זרקור על עניינים שאיננו שמים לב אליהם במרוצת היום ובגודש החדשות, אבל הם שזורים במרקם חיינו ומורשתנו ומעידים על מאמצים קטנים של אנשים וגופים שהופכים אותנו למה שאנחנו - עם טוב וערכי שמתאפיין לרוב במאבקים, בנתינה, בערבות הדדית ובאהבת הזולת. 
לכן, מבחינתי, גם הקטע הבא איננו על פוליטיקה, אלא על הפרצוף שלנו, על חלון הראווה שלנו, על עתידנו ועתיד ילדינו ונכדינו בארצנו האהובה.
2.

אני מתקשה להבין מי עשוי להרוויח ממערכת בחירות שלישית, שאולי אנחנו בדרך אליה. החלטת ראובן ריבלין להטיל על בנימין נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה מבטאת אומנם את רצונו של נשיא המדינה שלא "להיתקע" בימי החג עם הפיל בחדר, אבל לא מאפיינת את רצון העם. 

בפעם השנייה בתוך זמן קצר, לא מאפשר הציבור לבנימין נתניהו להרכיב ממשלה. זה אומר שהעם רוצה גם שינוי וגם ממשלת הסכמות לאומית. נתניהו, משיקולים אישיים, היה מעוניין להיות ראשון. הוא מבקש להגיע לשימוע ואולי לבית המשפט כראש ממשלה. וכאן יש לשאול אם הממשלה הבאה צריכה לשרת את אזרחי ישראל ואת הצרכים הדחופים שלנו, או את העניינים האישיים של העומד בראשה? (ואני מאחל לו שייצא נקי וחף מכל אשמה).
זאת ועוד, במשך שנים מסרב נתניהו למנות לעצמו ממלא מקום שייכנס לנעליו במקרה של נבצרות. שיקוליו עמו. כעת לפתע צץ חוק חדש מבית הנשיא, שבמסגרתו ימונה ממלא מקום לראש הממשלה בנבצרות, אשר יכהן בפועל במקום נתניהו, שימשיך לשאת בתואר ראש הממשלה ולהתגורר במעון בבלפור. האם לא ברור לנו שנבחר ציבור צריך להתאים את עצמו אל החוק, ולא החוק צריך להיתפר למען נבחר הציבור?
נתניהו נבחר על ידי מפלגתו, אך לא על ידי העם שדורש שינוי. בני גנץ קיבל מנדט אחד יותר, ויהיה שותף שווה בכל ממשלת אחדות, אם תקום כזו. מן הראוי שיתייצב בראשות הממשלה ויאפשר לנתניהו כשר בכיר להיאבק על שמו הטוב ועל חפותו, על מנת לשוב לכיסא ראש הממשלה בסבב שני כשהוא נקי מכל רבב.
יש לקוות כי המציאות תוכיח עצמה כחזקה מכל חלום וכי תקום כאן ממשלה רחבה וטובה, שתעבוד עבורנו ולא עבור שליחינו.
3.

אני מאוד מעריך ואוהב את ארגון יד שרה ומוקיר את אביו מייסדו, הרב אורי לופוליאנסקי. לפני מספר שנים, כשהיה חשש שיישלח לכלא על מעורבותו בפרשת הולילנד, אמרתי שזה יהיה אסון ושאם זה יקרה, מן הדין שמיליון בני אדם ילוו אותו רגלית לשערי בית הכלא ויזעקו לטובתו ולטובת מפעל חייו. לשמחתי, גבר השכל הישר וזה לא קרה.
גם אני נעזרתי ביד שרה וגם אמי שתחיה ועוד רבים מידידיי ומכריי, ומי לא בעצם. לאחרונה התוודעתי לכך שארגון המופת הזה החליט להתייצב גם בחזית ההגנה על קשישים, שלדאבון לב הופכים לציד וטרף לשרלטנים, רמאים, חברות מסחריות, שודדים, יועצים וכיוצא באלה. המגיפה חמורה ומתרחבת. על פי הסטטיסטיקה, אחד מכל חמישה קשישים בישראל סובל מניצול, מהתעמרות או מהונאה, ובקרב ציבור העולים, הקושי להתמודדות מחמיר עקב מגבלות השפה.
בשל כך הקים יד שרה מערך של ייעוץ משפטי לקשישים, שנקרא "יד ריבה", שבמסגרתו פועלים אנשי מקצוע מתחום המשפט, הרווחה והרפואה, ומעניקים בחינם סיוע משפטי ואחר לכל קשיש שחש מצוקה או חווה עושק, התעמרות ורמייה. על פי נתוני הארגון, עד היום הוגש סיוע כזה לכ־20 אלף קשישים.
אז אתם, שכנים, חברים, ילדים, נכדים, בעלי עסקים, צוותי קופות חולים, פקידי הבנקים והעובדים הסוציאליים - דעו שיש דבר נפלא ומועיל שכזה מבית יד שרה, הוסיפו לחייגן שלכם באנשי הקשר את מספר מוקד החירום הארצי 6444*, וסייעו לדור הוותיקים. ותודה לכם שם ביד שרה.
4.

הדס פרץ היא יועצת תקשורת ותיקה ודוברת מעולה. הכרנו כשהייתה דוברת עיריית חיפה ולפני כן דוברת במרכז לשלטון מקומי. הדס בחורה מרשימה, דעתנית, חרוצה ומקצועית, לא נחה לרגע, נאמנה למשימתה ולעבודתה, מצאה עצמה בתוך המרוץ האינסופי של הקריירה המקצועית, עד לרגע שבו התבשרה כי חלתה בסרטן מסוג הודג'קין (לימפומה).
את ההודעה קיבלה כשהייתה לבדה בבית החולים, ללא כל הכנה מוקדמת. ומאז היא נלחמה בגבורה, משתפת ללא הפוגה בפייסבוק, מתהדרת בקרחת בתקופת הכימו ומביטה לסרטן בלבן של העיניים. 
הדס, בעלת שני תארים אקדמיים, מפוכחת ואופטימית מתמיד, קיבלה החלטה: היא לא שואלת את עצמה "איך זה קרה לי, או למה דווקא לי?", היא החליטה לבדוק "מה יוצא לי מזה?", או כפי שהיא מגדירה זאת: "מה הרווחתי כשאיבדתי את היופי והכוח שלי? מה למדתי כשהחיים כפי שהכרתי נעלמו לי? מה השגתי מהקריירה שלי והאם בכלל הייתי צריכה לחלות בסרטן בשביל זה?". 
כעת היא יוצאת לשתף בחוויה ובתובנות בסדרת הרצאות שבהן היא מספרת על ההתמודדות, ועל הסיפור האישי מעבר לעובדות. אני ממליץ לכם מאוד להזמין אותה לקהילה, לקיבוץ, למתנ"ס, למקום העבודה ולסמינר (hadasp100@gmail.com).
5.

כשאני מתוודה בפני העומדים מולי שאני ממוצא סורי־דמשקאי, התגובה המיידית שאני מקבל היא "לא רואים עליך", ומיד אחריה יבוא בדרך כלל "איזה אוכל מדהים יש לכם". שני הדברים נכונים, אני נראה אשכנזי (ואל תגידו לי שבגלל זה התקדמתי) ויש לנו באמת אוכל נהדר. ואת האוכל הזה, שטעמו גן עדן, תיעדה והגישה בספר מיוחד סיגי מנטל, בת העדה שנשבתה בסודות הבישול, בתרבות הנלווית ובתרפיה מידיה של סבתא עליזה ז"ל, ומאז היא בעניין: מבשלת ומארחת.
לספר, בהוצאה עצמית, סיגי קראה בשם "יסלמו אידיכי" (תבורכנה ידייך), שזה המשפט שסבא ואבא, כמו הבעל והבן והבת, יאמרו לסבתא ולאמא כשהן תגשנה את המעדנים אל השולחן בחג או בשבת, והן יפטירו בתגובה "סחתין והנא" (בתיאבון ובהנאה). את הספר המלווה במתכונים, סיפורים, פתגמים וצילומים מעוררי תיאבון הקדישה סיגי מנטל לסבתא עליזה קוסטיקה ז"ל ולאמא פרידה. 
אגב, לפני שלוש שנים, לקראת ראש השנה, החלטתי להפתיע את בני משפחתי שבאו להתארח אצלנו בקיבוץ והכנתי להם "מעודה" (סוג של חמין דמשקאי השמור לחגים ומתובל במעט קינמון). הייתם צריכים לראות את פניהם וחיוכם כשנכנסו לבית שהיה מוצף בריחות ילדות משכרים.
בספר של סיגי מתכונים לקובה (אומרים אגב, קיבה), מתכון לספיחה (מעדן), מדיאס בג'יבנה, רייז וחאמוד, מרק שועה (עוף ואורז), טאבולה, אורז עם אטריות, קוסה מחשי, מנזלה (עוף עם חצילים), ולקינוח מעמול, כעכ ועטייף. יאמי: שלא ייגמר לעולם.
תודה לך סיגי, אני רץ למטבח. את הספר אפשר לרכוש דרך אתר האינטרנט sigimentel.com, או דרך עמוד הפייסבוק "סיגי מנטל - תבורכנה ידייך". בתיאבון.
6.

עפיף אבו מוך הוא שכן שלי מבאקה אל־גרבייה, ויום אחד, כשייתנו כאן אותות למגשרים בין ערביי ישראל ובין אזרחיה היהודים, יימנה עמם גם עפיף אבו מוך. 
הוא שייך לדור הצעיר והמשכיל של ערביי ישראל, איש הייטק שהחליט לגלות מעורבות והתערבות. הוא פעיל ברשתות החברתיות, ייסד וארגן "שבת תרבות" בבאקה אל־גרבייה עם יהודים וערבים, עיתונאים, פוליטיקאים ואומנים, והוא מרואיין תדיר ברשתות טלוויזיה ורדיו.
אבו מוך הוא נציג לא רשמי של דור חדש בקרב ערביי ישראל שדורש מנבחריו השתלבות ולא בידול, שותפות ולא ניכור, עיסוק בחינוך, תשתיות, תרבות, תחבורה, מלחמה בפשיעה, השכלה, תעסוקה, ולא רק התמקדות במאבקים בין עזה לרמאללה. מה שמתרחש לנו כאן מתחת לאף עם ערביי ישראל הוא תהליך טוב וחיובי.
7.

כשאני כותב את השורות הללו, כרסה של בתי תמר בין שיניה והיא כורעת ללדת ובע"ה תהפוך אותי לסבא, וכל שאני מאחל לכולנו הוא "שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה היום". שנהיה חזקים ומאוחדים, חומלים ומתחשבים, ושנדע שלכל אחת ואחד מאיתנו יש פוטנציאל לשנות, לסחוף ולעשות כאן מדינה וחברה טובה יותר.
שנה טובה ושבת שלום.
avi@bnayahu.com