לפתחו של בית המשפט העליון התגלגלה השבוע סוגיה סבוכה, שבמרכזה עומד ארגון משמר זכויות האדם (Human Rights Watch) ונציגו בישראל.
שאכר בא לזירה מצויד במילון מושגים שונה. מבחינתו, המאבק איננו על BDS, אלא הרבה יותר מכך - על דמותה של המדינה ועל חופש הביטוי הנהוג בה. לטעמו, הוא נאבק לטובתה. "הסיפור הזה נוגע ברוחה ובנשמתה של ישראל", הוא אומר, "ובמרחב הפעולה שהיא מעניקה למבקרים ולמגיני זכויות אדם".
הבעיה איננה בהרתעה כלפיהם. זו שרירה וקיימת. אז ישראל מורתעת מחמאס, הוא אמר. גם על כך מחיתי. ישראל אינה פוחדת מחמאס. ביכולתה לצאת למערכה בתוך שעות. יש לה יכולת צבאית מתקדמת, מודיעין טוב וכיפת ברזל. לישראל אין באמת מחסום בפני מערכה בעזה, וחמאס בהחלט מורתע.
אז חמאס מורתעים או לא? הוא חזר ושאל בעצבנות. ברור שכן, עניתי. אחרי כל השנים האלה, בחמאס ובג'יהאד דווקא למדנו לשלוט, אבל באנשים, בנשים ובזקנים - קצת פחות.
התרעות פיקוד העורף