אזרחים ואזרחיות יקרים ויקרות, מצביעי שמאל ומצביעי ימין, שלום. מנהיגי ומנגנוני המפלגות המעורבות בבחירות מודים לכם על השתתפותכם. ותודה מיוחדת לאלה שלא השתתפו או הצביעו לפח, ובכך סייעו לאפשרות להגיע לתוצאה הנכונה.



אגב, מבחינתם של כל מנהיגי ומנגנוני המפלגות, אתם כולכם יכולים ללכת, מהיום ועד לבחירות הבאות, הישר לקיבינימט. אצלם, כמו תמיד, ברגע שבו מתבהרת תמונת המנדטים - נמחקת לחלוטין תמונת הבחירות, כל מה שנאמר על הקרח נכתב ולפעמים - כפי שתיווכחו בהמשך - זה הדבר הנכון לעשותו. הג'וב שלנו, של הפראיירים, אזרחי הקיבינימט, הוא לנסות ולבחון איזו ממשלה עשויה לעמוד מול האתגרים שמציבים האירועים האחרונים.



כדי לענות על השאלה הזו חייבים לפזר את הערפל הסמיך שבו חיים ישראלים במחצית השנה האחרונה. ערפל שנגרם מצורכי נתניהו לשלוט בסדר היום באמצעות מחטפי דרמות "היסטוריות" בפרוטה, שהעסיקו את התקשורת והציבור וחסמו את הקשב להתפתחויות אמת בגבולות צפון ודרום, ובייחוד ביחסי ישראל־ארה"ב בעניין איראן.



השבוע, בסיבוב האחרון בקטטה בין איראן לארה"ב, הסתבר פעם נוספת ונחרצת שמלחמתו של נתניהו בדמון האיראני, שאליה גרר את מערכת הביטחון, היא בלוף גמור. החות'ים הפציצו מתקן נפט סעודי, מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו הגדיר את ההפצצה כ"תקיפה איראנית שהיא בגדר הכרזת מלחמה" (!!!). טראמפ משך כתף: "אנחנו לא בוחנים אופציות... אם נחליט לעשות משהו, הסעודים יהיו צריכים להיות מעורבים מאוד, וזה כולל תשלום" (???).



בהנחה ששניהם לא מדברים שטויות, אלא מייצגים מדיניות, מדובר בהערכת מצבו של טראמפ: האיש נתון היום תחת לחץ של כעשר חקירות שונות. פליליות. השיקול שלו הוא האם סרט מלחמה מול איראן יביא אותו להפי־אנד בבחירות. התשובה שלו היא לאו נחרץ. הוא הטיל סנקציות על הבנק המרכזי באיראן, בידיעה ברורה שרוסיה, סין וצרפת ינסו למזער את הנזק, ושלח לסעודיה כמה אלפי חיילים כתפאורה מצולמת להוכחת


רצינות - שמוכיחה, אגב, ההפך. 



כשסוקרים לאחור את התנהלות טראמפ (על פי מניין קרקפות אנשי ממשל שחלקו עליו), בהחלט יכול להיות שפומפאו הולך בדרכו של בולטון. אומנם אין לו שפם, ויש לו תמיכה פוליטית בימין האוונגליסטי בבתי הנבחרים, אבל היי, זהו טראמפ, המתהפך הסדרתי והבלתי צפוי (עד שמישהו ידליף את המרשם הפרמצבטי שלו ונבין במה מדובר). אפילו לינדסיי גרהאם, תומך עיוור של טראמפ ונתניהו, תקף את טראמפ על חולשתו מול איראן. גרהאם הוא מאלה הניזונים מהערכות מודיעין ישראלי שאותן הגדיר רקס טילרסון, מזכיר המדינה שהודח, כ"כוזבות".



חוץ מאותה מכה מבורכת לתכנוני נתניהו ושות' מול איראן, יש סיבה נוספת למעורבות האמריקאית המינורית בסעודיה, והיא המערכה על שדה הקרב העתידי בין טילים ובין טילים מיירטים. חיילים אמריקאים מגיעים לשם לא רק לצורכי "ביטחון", אלא גם לצורכי הקרב על הכסף הגדול שיתגלגל לכיס המנצח בשדה הקרב השיווקי של טילים וטילים מיירטים. ישראל, רוסיה ואיראן מנהלות כיום שדה ניסויים על רטוב בחזית הצפונית, וחיל המשלוח האמריקאי לסעודיה אמור לבחון את המערכות האמריקאיות.



כחול לבן. צילום: אבשלום ששוני
כחול לבן. צילום: אבשלום ששוני



כמו קיביצר, שחזה מקרוב את הביצועים הבעייתיים של חיל האוויר הכי טוב בעולם במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור, אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק על מצבנו האמיתי בהתמודדות בין מטוסים טילים ומיירטים. הפלת הֽ־16־F והדיווחים בתקשורת על הפלת המל"ט והרחפן שלנו הם לא אינדיקציה ליכולת של הגרורות האיראניות־רוסיות, כמו שתקיפות מטוסים שלנו לא מבטיחות הצלחה בסגנון מבצע "ערצב" במלחמת לבנן השנייה לחיסול הטילים ארוכי הטווח. 



אני זוכר את עצמי יושב שעתיים לפני שנתיים (בערך, אבל מה רע בחרוז) עם נמרוד שפר, כיום מנכ"ל התעשייה האווירית, ומנסה להבין למה חיל האוויר צריך את ה־F35 כשכל הווייתי הקיביצרית אומרת שזה בזבוז איום ונורא. שפר, שהיה בין המתמודדים על ראשות החיל, הסביר בלהט של שכנוע עצמי שזה שובר השוויון האמיתי. האיש בחור מצוין ומיוחד, באמת, אבל אין טעם לחזור לוויכוח ההוא כשהוא מנהל כיום תעשייה ביטחונית. 



לפני כמה חודשים ישבתי עם חבורה רצינית של אנשי ביטחון, כולל בכירים (במיל') בחיל האוויר. ההגנה הרב־שכבתית הנוכחית מול האיום הטילי הטרידה אותם ברמה של חרדה קיומית (הם ממקדמי רכש הלייזר). מוכנותה של איראן לעלות במדרגות האלימות, כפי שהוכיחה בתקיפה החות'ית בסעודיה וגם במעצר המכלית הבריטית, מסבכת באורח דרמטי את המצב. לא שיש סיכוי שישראל תושמד בגרסת נתניהו, אבל למי ששכח, מצ"ב תזכורת: הווילה שלנו ממוקמת בג'ונגל אלים למדי. אנחנו לא מקיזים דם בעוצמת הזרם ששופע בסוריה, בחיזבאללה, בתימן ובחמאס, אבל אנחנו בהחלט קרובים לבית המטבחיים ולא רק על תקן השוחטים. 



האיש שאמור להתמודד כבר היום עם האתגר האיראני הוא בני גנץ. בכחול לבן יודעים הכל על מצבה הנפיץ של ישראל כשראש ממשלה מעורער מנטלית והקבינט סמרטוטי. מטעמים אלקטורליים שלפני בחירות, נכנעה כחול לבן להשפעה הרעילה של נתניהו על הציבור והעדיפה לא לעסוק בכך במהלך הבחירות. זו אותה צמרת שהייתה שותפה מלאה למדיניות האווילית של התמיכה במלחמה בסוריה ובקמפיין השקרי "איראן עומדת להשמידנו".



מכאן ואילך, אמורה לבוא לידי ביטוי התובנה האזרחית שלהם. הם אותם גנרלים שהמתינו לשווא שהממשלה תנצל את הרגיעה שהשיגו בדם, בעוד הממשלה המשיכה לנהל מלחמות שווא בעזה, בסוריה ובגדה. הם גם אלה שאמורים ועשויים לנהל כיום מאבק אזרחי כדי להפסיק את טירוף מלחמות התמיד של נתניהו ושות'. 


 


אני לא יודע לומר אם גנץ יהיה ראש הממשלה. אם הוא תלוי בליברמן, הסיכוי הוא פחות מ־50%. אבל כמתמודד בעל סיכוי יש לו כבר עכשיו מגפון עם הד לאומי ועולמי. כל דרישת רגיעה מצדו תתקבל בברכה, הן על ידי הרוב בכנסת והן על ידי הציבור והתקשורת. וכמובן במטכ"ל. הצהרה מעין זו תיפול על אוזניים כרויות בחמאס, בחיזבאללה ובאיראן, שהם מחוללי האלימות הנוכחיים. לפי כל פרשן רציני, אין לחבורה הזו אינטרס אסטרטגי של חיכוך אלים עם ישראל, ורגיעה תשרת את מטרותיהם הפנימיות.



בימין יספרו לנו שהם ינצלו את הרגיעה כדי להתחמש נגדנו. זה נכון. אבל זה יקרה גם אם לא תהיה רגיעה, ואגב, גם אנחנו ממשיכים להתחמש נגדם, וגם תוקפים כל הזמן. החברים של כחול לבן במטכ"ל לא זקוקים להצהרה הזו. ממילא הם לא רק מנסים ליישם אותה, אלא גם בולמים את נתניהו ושות' מלהתפרע לצורכי בחירות.



[email protected]