ועכשיו לשלוש נקודות על מספרים אצלנו ומה שמאחוריהם: קראתי כתבות ושמעתי פרשנויות שהליכוד הפסיד מאות אלפי קולות לעומת בחירות אפריל, והוא איבד בערך עשרה מנדטים. הסתחררתי מרוב הסברים איך זה קרה, ואיך כל הקולות של כחלון שכביכול ירדו בעבר מהליכוד, היו צריכים לחזור אליו, אך לא חזרו. מה לעשות שעל פי מה שעיניי רואות בתוצאות הרשמיות של הבחירות, הליכוד איבד 27 אלף מצביעים, ויש לו שלושה מנדטים פחות; כחול לבן עלתה ב־26 אלף מצביעים, ואיבדה שני מנדטים. זהו. כאן טמונה הטרגדיה הגדולה של תוצאות הבחירות. אין אף מנצח. כל משחקי המספרים לא יכולים לשנות את המציאות העגומה הזאת מבחינה לאומית.
השנייה נוגעת להצבעה במגזר הערבי. התקשורת שלנו העלתה על נס את אחוז ההצבעה הגבוה במגזר הערבי. אז בואו נתעמק במספרים. אכן, אחוז ההצבעה במגזר הערבי עלה בבחירות ספטמבר בכ־10 אחוזים לעומת בחירות אפריל. ובמקביל, המפלגות הערביות המרכיבות את הרשימה המשותפת עלו מ־10 מנדטים (כבודדות) ל־13 מנדטים כשהן ברשימה אחת, עלייה שהתבטאה ב־134 אלף קולות יותר.
אבל שימו לב למה שקרה למפלגות היהודיות הציוניות: בבחירות אפריל, קיבלו המפלגות היהודיות כמעט 29% מכלל הקולות הערביים והדרוזיים, כאשר מרצ הפליאה לעשות וקיבלה במגזר הערבי 24% מכלל כל הקולות שקיבלה בבחירות. ואילו בבחירות האחרונות קיבלו המפלגות היהודיות רק כ־20% מהקולות הערביים והדרוזיים, כאשר מרצ (הפעם בשם המחנה הדמוקרטי) איבדה כמעט שני שלישים מהקולות שהצביעו עבורה באפריל. במילים אחרות: העלייה הגדולה בשיעור ההצבעה במגזר הערבי תרמה רק לרשימה המשותפת, ולא הביאה ליתר השתלבות במפלגות יהודיות, ובראשן מרצ. ובכלל, מעניין שאין כיום אף חבר כנסת ערבי בשום מפלגה יהודית.
התרעות פיקוד העורף