חשיפת תשתית החזית העממית שביצעה את הפיגוע במעיין דני (עין בובין) היא תזכורת חשובה שהטרור הפלסטיני המאורגן אומנם דוכא משמעותית, אבל הוא עדיין חי ויכול לבעוט. מעבר לבירור השאלה מה גרם לראש החוליה סאמר ערביד להתמוטט במהלך החקירה, השב"כ יידרש לבדוק כיצד נעלמה מעיניו התשתית המסוכנת הזאת ואיך הצליח ערביד, שנעצר מיד לאחר הפיגוע, לשטות בחוקרי השב"כ ולהשתחרר. 

שנים רבות לא ראינו תשתית עם פוטנציאל קטלני כזה של החזית העממית, אחד מארגוני הטרור הפלסטיניים הוותיקים ביותר, שייסד ג'ורג' חבש בשנות ה־60 של המאה הקודמת. בשנות ה־70 יזם הארגון שורה של פיגועים קשים, כמו הטבח בנמל התעופה בן־גוריון (אז עוד נקרא לוד) וחטיפות מטוסים נועזות. זה הארגון שבו צמחו טרוריסטים כמו קרלוס "התן", ליילה ח'אלד וקוזו אוקמוטו. 

זה ארגון טרור קלאסי, קטן וממודר מאוד, המחזיק באידיאולוגיה חילונית־מרקסיסטית. הוא פועל עד היום לפי עקרונות הגרילה שכתב מאו טסה־טונג - כל פעיל מכיר רק את המשימה שלו ואינו יודע מי הם הפעילים האחרים ומה תפקידם. אנשי החזית העממית שיצא לי לפגוש היו ברובם משכילים מאוד, אפילו אינטלקטואלים, מה שלא גרע מהרצחנות שלהם. עם נפילת ברית המועצות דעך המרכיב המרקסיסטי באופי הארגון ובמקומו באה לאומנות יוקדת, שדוחה עד היום את הסכמי אוסלו.

ב־2001 חיסלה ישראל את יורשו של חבש, אבו־עלי מוסטפא, בירי טילים למשרדו בשכם. מחליפו, אחמד סאדאת, מיהר לחסל במעשה נקמה את השר רחבעם זאבי "גנדי" ז"ל. הוא נעצר תחילה על ידי הפלסטינים, ובמבצע של צה"ל נלכד והועבר למאסר בישראל. 

הסיכולים הממוקדים ועליית קרנו של הטרור האסלאמיסטי מבתי היוצר של חמאס והג'יהאד האסלאמי דחקו את הארגון לשוליים, אף שמעולם לא נטש את דרך הטרור. בעשור האחרון נחשפה תשתית ירושלמית שהתכוונה להתנקש ברב עובדיה יוסף ז"ל בזמנו ותשתית אחרת שתכננה לפגוע באביגדור ליברמן יבדל"א. הארגון היה ונותר במוקד העניין של השב"כ. 

# # #

ולמרות זאת צמחה בשנה האחרונה ברמאללה וסביבותיה תשתית טרור בעלת פוטנציאל קטלני שנסתרה מעיני המודיעין הישראלי. זמן קצר לאחר פיגוע המטען במעיין התברר שהחזית העממית עומדת מאחוריו, ובשב"כ מיהרו לעצור את ערביד, פעיל בכיר ומרכזי של הארגון. בשב"כ הבינו אז שהוא דמות מפתח, אבל לא ידעו שהוא היה מעורב אישית בפיגוע. הוא נעצר במעצר מינהלי, עמד בחקירה, ובהיעדר ראיות נגדו  שחרר אותו בית המשפט אחרי עשרה ימים.

ערביד כנראה האמין ששאר חברי התשתית לא יסגירו אותו וחזר להתגורר בביתו. הוא לא ניסה להסתתר. רק בחלוף חודש של חקירה נשברו חברי החוליה וחשפו את תפקידו של ערביד כמי שלא רק פיקד, אלא גם הפעיל את המטען הקטלני, כשצפה על המקום וראה שהוא עומד לרצוח נערה. הם גם הודו בקיומו של מטען חבלה נוסף בידי החוליה, מה שהפך את המקרה לחקירה של פצצה מתקתקת. 

לוחמי הימ"מ מיהרו ליירט את ערביד כשהיה מחוץ לביתו. הוא לא היה חמוש בעת המעצר, אבל גילה התנגדות, ולדברי אשתו, הלוחמים הפעילו נגדו כוח רב. כשהועבר למתקן השב"כ עבר בדיקה רפואית, שכנראה לא איתרה את השברים שנגרמו לו בעצמות החזה. הוא נחקר חקירה ראשונית, הובא לפני שופט להארכת מעצר, ואז הוחזר לחקירה ובמהלכה התמוטט.

טרם קריסתו לא כפר ערביד בהאשמות שהוטחו בו. הוא אומנם לא מסר הודאה מפורטת, אבל בדברים שהספיק לומר הייתה מעין חצי הודאה במיוחס לו. קצת יותר מיממה לאחר המעצר הובהל במצב קשה לבית החולים הדסה, עם שברים בצלעות וכשל בתפקוד הכליות. 

# # #

מאז 1999 פועל השב"כ לאורה של פסיקת בג"ץ שפסלה שימוש בכל אמצעי פיזי נגד נחקר. עם זאת, הפסיקה השאירה פתח שפוטר את החוקר מאחריות פלילית להפעלת כוח פיזי, במקרה שפעל ל"הגנת הצורך", כלומר השתמש בכוח כדי להציל חיים. לנוכח פסיקה זו החליטו בשב"כ כי כל שימוש באמצעי פיזי במהלך חקירה יקבל אישור של הדרג הבכיר ביותר בארגון וילווה בפיקוח משפטי. 

פסיקת "בג"ץ העינויים" לא הפסיקה את השימוש באמצעים פיזיים בחקירה, אבל הפכה אותו למבוקר יותר. השב"כ שומר בקנאות על עמימות האמצעים האלה, אך עדויות עקביות של נחקרים מתארות קשירות כואבות, סטירות לחי, צעקות באוזניים ועמידה או ישיבה בתנוחות מכאיבות. השימוש באמצעים האלה לא ספונטני ולא בסמכות החוקרים: כל סטירה וכל קשירה כואבת מקבלות אישור מראש. 

בשנה שעברה נוסף לפיקוח אמצעי נוסף: מצלמה שמוצבת בחדר החקירות ומשדרת בזמן אמת את המתרחש שם. הפרקליט המפקח יכול לבוא ולצפות בה בכל עת, אבל המצלמה אינה מקליטה: אם לא הייתה צפייה בזמן אמת - לא ניתן לשחזר את מה שקרה בחדר החקירות. 

מאז "בג"ץ העינויים" עברו בחדרי החקירות של השב"כ עשרות אלפי פלסטינים. במהלך העשור הקודם נחשבו מאות מהם ל"פצצות מתקתקות", ובשנים האחרונות המספר הזה ירד לבודדים, כארבעה־חמישה בשנה. מקרה כזה, שבו נחקר יוצא במצב קשה מחדר החקירות, לא היה כבר יותר מ־15 שנה. 

היחידה לבירור תלונות נחקרים (מבת"ן) תצטרך לבדוק אם ובאיזו מידה הוכה ערביד במהלך המעצר, עוד לפני החקירה, ואם במהלך החקירה חרגו החוקרים מסמכותם והפעילו אמצעים שלא אושרו מראש. בשעת כתיבת שורות אלה נראה שערביד יצא מכלל סכנה ובשב"כ יכולים לנשום לרווחה. מעבר לנזק לחקירת המקרה, מותו של עציר במהלך חקירה עלול לגרום לישראל נזק רב, הן בזירה הבינלאומית והן ברחוב הפלסטיני. 

המלחמה בטרור שונה מהותית מהמאבק בפשיעה הפלילית. תפקידה של המשטרה הפלילית הוא להרתיע פושעים ולהעניש את מי שסרחו. לעומת זאת תפקידו הראשון במעלה של השב"כ הוא למנוע ולסכל פעולות, ורק אם נכשל - להרשיע. לכן לא ניתן לבחון את הכלים שבהם משתמשים במלחמה בטרור בראייה של כלי חקירה משטרתיים. ועם זאת, שום נחקר לא אמור להיפגע קשות במהלך חקירה. אבל מעבר לגורלו של הרוצח ערביד, שב"כ יצטרך לבחון את דרכי הפעולה שלו נגד הטרור. 

לפני ארבע שנים הפתיע את כולנו גל של טרור יחידים. לשב"כ ולצה"ל לא היו כלים שיתריעו על כוונתו של מפגע יחיד ויאפשרו לסכל אותו. מאז כבר פותחו מערכות משוכללות שמצליחות היום לסכל את רובם המוחלט של הפיגועים. אבל אסור שהקשב של המערכות המודיעיניות יופנה כולו נגד אותם יחידים ויאפשר צמיחה מחדש של תשתיות טרור מאורגנות.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13

tguvot@maariv.co.il