בימים הנוראים האלה (סתם) אנחנו עדים לאחת מהתופעות המרתקות בהיסטוריה. שני מנהיגי אומות, בתזמון מופלא, מתרסקים יחד בקפיצות מדרגה מרהיבות כמו שני אקרובטים שמבצעים תרגילים זהים. שניהם מתקרבנים או מאיימים. שניהם מייצרים סקנדלים (אצל בנימין נתניהו מדי כמה ימים, אצל דונלד טראמפ מדי כמה שעות) ומפקיעים סדר יום שמחייב חקירה והטמעת הסקנדל לטובת הסקנדל הבא.

לשניהם השפעה רעילה על הפוליטיקה והחברה במובן של אינסוף שקרים ואפס ענישה. שניהם שותלים את אנשיהם בצומתי החלטות כדי למנוע העמדתם לדין, שניהם פונים לבייס שלהם בתחינה ותביעה, משום ש"הם" לא רוצים לחסל אותנו - הם רוצים לחסל אתכם. טראמפ ונתניהו טוענים שהדיפ סטייט - שלטון האופל השטני של מערכות המשפט והחוק - רודף אותם. 
 

הסיפור של טראמפ מעניין פי אלף מסיפור נתניהו, כי ארה"ב גדולה חזקה ומשפיעה פי אלף מישראל. הוא מעניין ושונה עבורנו, כי זה מכבר התרגלנו לשטיקים של ביבי. אחרי עשר שנות שקרים, עיוותים, התחכמויות ותחמונים, הבנו עם מי יש לנו עסק ומה טבעו ואורחו של המכניזם המפלגתי והקואליציוני שמתחזק את תופעת בלפור. טראמפ הוא הבריון החדש בשכונה, ובעוד ביבי ממחזר, טראמפ לא מפסיק להפתיע. כל יום סקנדל או פסטיבל.
 

לקראת בחירות 2020, טראמפ מגיע כתרנגול הודו מרוט לקראת שחיטה, ומה אתם יודעים, לפעמים הוא אפילו צודק: "המאבק כיום הוא בין פטריוטים לגלובליסטים", אמר בנאומו באו"ם. ברור שלא טראמפ ניסח את הטקסט, וודאי לא הבין את התיאוריה והאידיאולוגיה שמאחוריו. קרוב לוודאי שזוהי ההברקה של סטיבן מילר, יועצו הבכיר של טראמפ, שנושף בעורפו ולוחש לאוזנו של כותב נאומים כלשהו. מילר הוא האיש שהגה את רעיון הפרדת המהגרים מילדיהם. לא כדי לפתור את בעיית ההגירה, אלא כדי להתעלל בהם ולהוכיח לבייס שיש כאן אמריקאים גאים ונחושים שלא יפקירו את אמריקה. 

בנימין נתניהו ודונלד טראמפ. צילום: רויטרסבנימין נתניהו ודונלד טראמפ. צילום: רויטרס

כל הטוב הזה הוא בהשראת אחד - סטיב בנון, שמפיץ בעולם טראמפיזם מבית היוצר שלו עצמו. בנון צף לתודעה הבינלאומית כמינוי של טראמפ למועצה לביטחון לאומי. בעברו שירת בצי, היה בנקאי השקעות והתמחה בעסקאות תקשורת ובידור (כולל תמלוגים מסיינפלד), כולל הפקת סרטים. באיש הזה בוערת אש תמיד של אידיאולוגיה ימנית קשה שמחפשת בקדחתנות במה ומגפון. כשסייע לטד טרנר, מייסד CNN, לקנות חברת הפקות, הוא התנה את התשלום ברצועות שידור, שבהן יוכל להפיץ את משנתו, שהיא פטריוטיות, אסלאמופוביה, עליונות הגזע הלבן הנוצרי ומיני אריזות משומשות של כלכלה וחברה. 
 

האיש הזה קרא יותר מדי ספרים על מנהיגים ומהפכות, התמכר ללבוש אזרחי בניחוח פארמיליטריסטי (נעליים גבוהות ומעילי רוח), ראה בעצמו מהפכן והחל יוצא נגד הממסד בברייטברט, אתר ימני קיצוני שהיה עורכו. רק בשבוע שעבר פתחה משטרת לוס אנג'לס בחקירה כיצד התגלגלה מודעת גיוס למשטרה לאתר ברייטברט, שלפי דובר המשטרה "לא משקף את ערכינו". טראמפ נפל על בנון (והוא על טראמפ) בתיאום מושלם. זה חיפש מנהיג שישבור את הכלים, וטראמפ, שהיה ילדותי ופרחח דיו כדי לבצע כל תעלול, חיפש "איש רוח" שיעטוף את גינוני המלכות שלו באריזה כמו לוגית ואידיאולוגית. לקמפיין הבחירות של הנשיא הצטרף כאסטרטג ראשי, כדבריו, כשהוא נוהג כמפעיל תיאטרון בובות. 
 

"אני הובלתי", הסביר לכתבת "וול סטריט ג׳ורנל" אחרי הניצחון. "לא הופעתי בטלוויזיה פעם אחת במהלך הקמפיין. פעם אחת. את יודעת למה? כי פוליטיקה זו מלחמה. הגנרל שרמן מעולם לא הופיע בטלוויזיה לספר לכולם מה התוכניות שלו. אני לעולם לא מגלה לצד השני אילו קלפים יש לי ביד". 
 

כך מדבר אדם שרואה עצמו כמהפכן צללים. הבעיה היא שמהפכן צללים לא מספר לתקשורת שהוא מהפכן צללים. הטכניקה הבסיסית של בנון היא לשגשג על רקע אפוקליפסה בדרך נוסח נתניהו ומנהיגים של תנועות פשיסטיות. "הרגע ההיסטורי הנוכחי", הסביר פעם, "הוא רגע של משבר, והמטרה של ברייטברט היא לאפשר לאנשים להבין את עומק המשבר של הכנסייה, משבר של האמונה שלנו, משבר של המערב, משבר של הקפיטליזם". 
 

טראמפ חתם על צו נשיאותי שהעניק לבנון מקום קבוע במועצה לביטחון לאומי במעמד שווה לשר החוץ ושר ההגנה, ובמקביל שלל את המעמד הזה מראש המטות המשולבים ומנהל המודיעין הלאומי. "במונחים של השפעה אמיתית בנון נמצא גבוה יותר מכולם במדרג, למעט חתנו של הנשיא, ג׳ארד קושנר", נכתב ב"ניו יורק טיימס". ב"פוריין פוליסי" צוטט קצין מודיעין שסיפר שבנון "מפעיל חבורת קושרים, כמעט כמו מועצת צללים לביטחון לאומי".

דונלד טראמפ עם סטיב בנון. צילום: AFPדונלד טראמפ עם סטיב בנון. צילום: AFP


זה היה מצב קלאסי שבו טיפוסים כבנון מאבדים את זה, והקריירה שלו הסתיימה בפליטת פה אנטי־טראמפית ובהדחה. "אני עוזב את הבית הלבן", הכריז, "ויוצא למלחמה למען טראמפ". מאז הוא מסתובב בעולם כאסטרטג של עליונות הגזע הלבן, אמריקה איבר אלס ומהפכה כלשהי. דעות שמתכתבות ישירות עם מועדון החברים של נתניהו והמתנחלים וכל אותם מנהיגי מפלגות ימין, בייחוד באירופה, שחוזרים לימי האופל של האבות המייסדים שלהם. 
 

באורח לגמרי טבעי נמהלה בתערובת האידיאולוגית של טראמפ, בנון ומפלגות הימין באירופה נימה אנטישמית. בערוץ הגרמני דויטשה וולה משדרים בימים האלה תוכנית מאלפת על ימי ויימאר האחרונים. לא מתביישים שם להקיש מאירועי עליית הנאציזם על תופעות דומות באירופה של היום כולל בגרמניה. בנון לא ביקר בישראל. אולי סבר שאין טעם להשקיע במדינה שכבר התיישרה עם ימין דתי שמרני וגזעני, אולי משום שהוא עצמו חשוד באנטישמיות. במאבק על המשמורת על בנותיו, טענה גרושתו כי הוא לא רצה שבנותיהם ילכו לבית הספר היוקרתי ארצ'ר מפני שלמדו בו "יותר מדי יהודים". בנון הכחיש. מאות יהודים הפגינו מחוץ לאירוע של ארגון ציוני אמריקה שבו הוא היה אמור להשתתף והשתתפותו בוטלה. 
 

ולמי שעדיין לא הבין את עקרונות מועדון החברים של ביבי, טראמפ ובנון, מצ"ב תזכורת של השבוע האחרון: 223 דמוקרטים הצביעו בעד הדחת טראמפ. טראמפ תקף אישית בשמם של שישה מהם, שני יהודים וארבע נשים צבעוניות, כשהוא מכנה אותם "פראים" (savages), במובן שהם מחוץ לציביליזציה. מעין הדהוד של "ניגר" ביחס לשחורים שהיא גרסת השוורצע, או הפרנקים בלשון אשת חברו הטוב של טראמפ. אפילו שכולנו גזענים, יש כאלה שממש מאמינים בכך באמונה שלמה, כזו שמאחדת דתיים וחילוניים.

tguvot@maariv.co.il