מהמחאה מול האלימות ועד ההמלצה על גנץ: החברה הערבית שבה לגלות את כוחה

מאז פרצו המחאות עסוק השר לביטחון פנים גלעד ארדן בהתגוננות תוקפנית מפני טענותיהם של ראשי הרשימה המשותפת ומגלה התנגדות חריפה ובלתי עניינית למחאות. במקום לקחת אחריות ולהוביל מהלך מנהיגותי ליצירת שיתופי פעולה קונסטרוקטיביים עם מנהיגי החברה הערבית, הוא מנהל קרב ציוצים עם יו”ר הרשימה המשותפת ח”כ איימן עודה, ונתלה בטורו של קלמן ליבסקינד המאשים את התרבות המאפיינת את החברה הערבית באלימות הגואה בה. ואולי אלו ציפיות מוגזמות ממי שזה כשנה לא מצליח למנות מפכ”ל, וממי שטרם הבין שלממשלה שהוא חלק ממנה יש אחריות גם למערכת החינוך של החברה הערבית.

אם תקום כאן ממשלת אחדות עם או בלי ביבי, שבעת המנדטים של ימינה, המהווים את רוח הדה־לגיטימציה לציבור הערבי תוך רכיבה על מצוקת החסינות של נתניהו, יעשו את דרכם המבורכת אל האופוזיציה. עבור השמאל, תהיה זו הזדמנות פז לקדם את המוטיבציה של החברה הערבית להשתלבות.