יומיים אחרי הבחירות, באירוע הרמת כוסית של השלטון המקומי שערך ראש עיריית מודיעין ואחד האנשים החזקים בליכוד, חיים ביבס, אפשר היה לשמוע מראשי מועצות ועיריות של הליכוד את רמזיו הראשונים של המרמור המתפשט במפלגה. הם הראשונים שמשלמים את מחיר המבוי הסתום. ראשי הערים והמועצות תקועים יחד עם התקציבים והאישורים. הם מרגישים על בשרם איך זה להיות בני ערובה של משפחת המלוכה שמסרבת לשחרר את המדינה לדרכה. הם יודעים שנתניהו הפסיד פעמיים רצופות בבחירות אבל מתבצר בבלפור כדי להימלט מאימת הדין.
לבעיה העיקרית שלו קוראים גדעון סער. מבלי שעשה כמעט דבר, הצליח סער להפגין בשנה האחרונה הרבה יותר מנהיגות ממה שהפגינו כל בכירי הליכוד בעשור החולף. הוא הצליח לעשות את זה בלי לחתור תחת נתניהו (למרות הסחרירים הנואשים שניסו להפוך אותו לחתרן). הוא פשוט נזכר שמותר במפלגה דמוקרטית להתמודד בפריימריז נגד המנהיג. נכון לעכשיו, המאמץ של ברקת הוא לא להפוך לאלטרנטיבה לנתניהו, אלא לזנק לעמדת האלטרנטיבה לסער. להתמקם במקום השני המכובד ברשימת הטוענים לכתר. את זה הוא בהחלט מסוגל לעשות.
התרעות פיקוד העורף