בסביבות עשר בערב אני נכנס הביתה וישר נופל עליי טלפון:
"נתן זהבי?"
"כן".
"שמי נטלי, אני בת 19, אני בצרות, אמרו לי שאולי תוכל לעזור לי. אפשר להיפגש איתך עכשיו?"
"עכשיו הגעתי הביתה, מותר לי להתקלח? ובכלל, מה אני יכול לעזור לך?"
"באיזה פאב שכונתי אתה יושב?"
"שופטים".
"עוד שעה, אני אזהה אותך. להתראות", הטלפון נסגר.
אני שונא פגישות עיוורות, אבל סקרן. מת על השם נטלי ועל בחורות בנות 19, בייחוד כאלו שלא מזיינות את השכל בטלפון יותר מדי.

הטרנטה הצהובה מובילה אותי ל"שופטים". הפינה של הבר פנויה, אני מתיישב, מזמין לבן (ערק) עם הרבה קרח ומים, מציץ ימינה ושמאלה לראות אם יש מישהי שדומה למה שדמיינתי בראש. בחוץ נעצרת מונית בחריקת בלמים כאילו הנהג קיבל הוראה פתאומית לעצור. מהמונית יוצאות זוג רגליים ארוכות, אחריהן מיני קצר, אחריו הרבה חזה וראש עטור שיער דבש גולש. אף על פי שהראייה הולכת ונחלשת, אין לי ספק שזאת נטלי ושהיא גבוהה, יפה, החלטית, ומאיזשהו מקום אני מכיר אותה אבל לא זוכר מאיפה.

לוקח שלוק גדול מהערק. נטלי מתיישבת לצדי. היא מושיטה יד עם אצבעות ארוכות, מבקשת בטון תקיף מהברמן טקילה מריאצ'י וחצי לימון פרוס. אחר כך מזיזה את המלחייה לכיוון שלה, מציתה סיגריה צ'סטרפילד בלי פילטר, שואבת, משחררת ופותחת בהרצאה עם הפסקות קלות לליקוק המלח, נגיסה בלימון ולגימה מהטקילה: "תשמע, לפני שלוש שנים הכרתי אחד דני בן יקיר, אגב אני מקריית ביאליק. הבן זונה, לא ידעתי אז, קלט אותי במעלית במלון בחיפה באיזה ביקור קרובים מחוץ לארץ, דפק לי חיוך, בחור יפה בן 23־24. לא דפק חשבון שיש עוד אנשים במעלית ואמר לי: 'מכירה את השיר של זהר ארגוב "הפרח בגני"? וואלה אם היית הפרח בגני הייתי משקה אותך כל היום'.

"לא יודעת למה הדליק אותי וזה גם לא חשוב כעת, המשכנו לדבר ביציאה מהמעלית והוא הזמין אותי לדרינק בבר. לא היה נעים לי להגיד לו שאני עוד חצי ילדה ולא שותה משקאות חריפים, אבל אמרתי שטויות, משקה אחד. אף אחד לא מת מזה. חוץ מזה שהוא נראה בחור מדליק ובחוץ היה גשם רצח אז אמרתי מה יכול להיות".

נטלי מעשנת במשיכות חזקות, שותה בקטנות אבל מסיימת בחמש דקות משקה ראשון ומזמינה עוד טקילה: "אני משלמת את שלי, אל תדאג". "טו מייק לונג סטורי שורט, הבן זונה מספר לי כל מיני חארטות שהוא בא לביקור מולדת מאמריקה, שיש לו רשת חנויות בגדים, שהוא התחיל מכלום ובשלוש שנים נעשה גדול, שעכשיו הוא בארץ לחמישה ימים לעשות ביזנס ולבקר את המשפחה, שיש לו את הסוויטה במלון עם ג'קוזי וחארטה בארטה. ואני כמו אהבלית אוכלת את כל מה שהוא מאכיל אותי. הדבר שהוא הזמין לי לשתות, סגול כזה, פרפה דה האמור או משהו דומה, נכנס לי חזק בראש ואחרי חצי שעה פאקה פאקה אני עולה איתו לסוויטה.

"הוא מביא לי מהמיני בר עוד דרינק, ואחרי שאני שותה אותו אני נעלמת - מה זה נעלמת, נמחקת מהעולם. בבוקר אני קמה עירומה במיטה, מתפוצץ לי הראש והגוף שלי סמרטוט. אני בטוחה שהוא תקע לי משהו במשקה, ומהדם על הסדין אני יודעת שהבן זונה פתח אותי. בסוויטה אין דני ואין אמיית.

"איך שאני מתקלחת והעולם שלי הרוס, דופקים בדלת ואני לא שומעת, כי אני במקלחת. נכנס מישהו מהמלון וכשאני יוצאת, מתברר שהמניאק השאיר חובות והתחפף. לקבלה הוא אמר שהשאיר כסף אצל החברה שלו וכשהיא תתעורר היא תסגור חשבון, איזה 3,000 דולר או משהו כזה. עכשיו אני בפאניקה מה יגידו ההורים שלי, ויש לי ביצפר. הייתי בשביעית. הראש מתפוצץ לי והנודניק עם החליפה מהמלון רוצה ממני 3,000 דולר - בחיים שלי לא ראיתי בוכטה כזו של כסף. הסברתי לו בערך מה הקטע ושאני לא מכירה את הבן אדם, ושאני חייבת לדבר עם ההורים שלי... בקיצור הזמין משטרה.

"הייתי הרוסה. מה ההורים שלי ביקשו ממני? ללכת לבקר את החצי דודים האלו מחו"ל. הם ביקרו אותם יום קודם ולי היה חוג ולא יכולתי ללכת. הם רצו לתת לי מתנה איזה 100 דולר, סתם אנשים מגעילים כאלו".

אני מביט עליה. היא במרחק 30־40 ס"מ ממני ויש לה ריח מטמטם. בטוח שגם היא יצאה מהמקלחת. היא מציתה סיגריה שלישית, אני מזמין ערק שני. צ'ארלי הברמן דוחף את האנטנות שלו, העיניים שלו תקועות על נטלי. גם יוסל טרומבון מהפילהרמונית, הקרצייה הזקן שבדרך כלל הראש שלו שמוט על הבר, מכוון את המשקפות שלו לנטלי. אני לא רואה את הידיים שלו על הבר ואני מסיק שהן באזור המפשעה.

נטלי עוקבת אחרי העיניים שלי שעוקבות אחרי מה שקורה מסביב. היא מציתה עוד סיגריה ושואלת, "אתה ממהר?"
"לא, לא. תמשיכי, אני מרותק. מה קרה במלון?"
"תשמע, הקטע במלון נגמר בזה שהגשתי במשטרה תלונה על אונס, ושהמשטרה אחרי חצי שעה של בלבול מוח וחקירות הראו לי את הצילום של הדני ההוא, שבכלל קוראים לו קלוד בן משהו והוא מוכר כעבריין של רמאויות, מין, רכוש וכל מה שאתה לא רוצה.
"ההורים שלי לקחו אותי לפסיכולוג וזיינו לי את השכל סטייל 'כמה פעמים אמרנו לך להיזהר מאנשים שאת לא מכירה' ו'איך את הולכת לחדר עם מישהו שהכרת במעלית'. הם ניפחו לי את השכל עד שלא יכולתי יותר ונסעתי עם אחת שכבר ברחה מהבית פעמיים לאילת. חוץ מזה, בקטע של ההורים שלי יש עוד בלגן, אני תכף אספר לך.

"באילת גרנו אצל איזה ידיד שלה שעובד כמציל בבית מלון, מסטול מניאק אחד שאיך שבאנו ניפח לי את הראש. בשני הלילות הראשונים הוא זיין את החברה שלי ואחרי זה ניסה אותי. אני מה שרציתי זה להיות בים, בשקט. אני חולה על הים, אבל איפה שלא זזתי התקרצצו עליי כל מיני מניאקים. חשבתי שאני משתגעת.

"בלילה השלישי ישבתי עם החברה שלי על החוף והכרנו שם כמה ביטניקים כאלו זרוקים על הכיפאק. עישנתי פעם ראשונה גראס ושתינו איזה בקבוק וודקה אללה יוסטור. על המזל החרא שלי תפסה אותנו המשטרה בחוף באמצע העישון. אחרי חצי שעה במשטרה הם הראו לי שאני נעדרת ודרושה למשטרת חיפה. צלצלו להורים שלי ואבא שלי אמר שהוא בא. נתנו לי לשבת במסדרון, אבל אחרי איזה שעתיים נמאס לי מכל הבלגן במשטרה והתחפפתי משם בלי שהרגישו.

"הלכתי לדירה ולקחתי את הדברים שלי ויצאתי לטרמפיאדה לתפוס רכב לצפון. בצ'יק עצר לי איזה רכב עם שני חאטיירים שכל הדרך דיברו על כמה כסף יש להם וקלטתי שהם מתים לזיין אותי. הם נסעו לתל אביב ושאלו אם יש לי איפה לישון. היה בערך ארבע בבוקר. אמרתי 'מה הם יעשו לי', והלכתי לישון בווילה שלהם ברחוב קטן מאחורי איכילוב. מהדיבור שלהם לא כל כך הבנתי מה הדאווין שלהם לחיות יחד. הם שמו אותי בסלון, ישבו, שתו והביטו עליי.

ככה בנמנום קלטתי שכשהם הרגישו שאני ישנה הם הוציאו איזה בובות כאלו וזיינו אותן, חשבתי שאני מתה. על הבוקר הם ישנו. הייתי תפרנית אז לקחתי לאחד מהם את הארנק מהמכנסיים ויצאתי בשקט מהבית וברחתי. בארנק היה איזה אלפיים דולר. עשיתי עליהם חגיגה, קניתי בגדים, אוכל ונסעתי ברכבת לחיפה.

"כשהגעתי לבית אמא שלי הייתה בפאניקה. צעקה שאני רוצחת אותה, שצלצלו מהמשטרה שמחפשים אותי באילת ובתל אביב, שאני גנבת ושרמוטה ומה לא. וואלה, הבלגן שלי כל הזמן הסתבך. עשו לי תיקים על סמים וגניבה ונתנו לי קצין מבחן. אחרי זה התחלתי להתחרע, זיונים, סמים, מועדונים, חבר שכיסח אותי עם בקבוק (מראה את הכתף המצולקת שלה), גמילה ואל תשאל".

נטלי דופקת חצי כוס טקילה במכה ומזמינה עוד כוס. למען האמת אני המום ולא יודע מה היא רוצה ממני. בדרינק השלישי שלי אני יודע מה הייתי רוצה ממנה.
"אתה בטח שואל מה אני רוצה ממך מכל הבלגן הזה. תשמע, אני עכשיו באין כניסה טוטאל, אני חייבת לצאת איכשהו מהארץ וצריכה עשירייה בירוק ורק אתה יכול לסדר לי את זה".

חשבתי שאני מתייבש, הזמנתי עוד ערק. הראש התחיל לשחק לי בקרוסלה "למה אני?"
"תשמע, מאז שאני קטנה אמא שלי ואבא שלי רבים. בכל פעם שהם רבים הוא צועק עליה שהיא התחתנה איתו רק בגלל שהייתה בהריון, והוא לא בטוח שאני הבת שלו בכלל. תמיד כשהוא בקריזה הוא צועק לה, 'מה עם העיתונאי הזה זהבי שהיה מזיין אותך'. לפני כמה ימים רציתי לברוח לחו"ל וחיפשתי כסף בבית, מצאתי את הזולה של אמא שלי. היה שם יומן מהימים שהייתה בת 18, מספרת איך הייתה ילדה טובה והכירה אותך באיזה תחרות מלכת יופי או מלכת מים או משהו כזה, ואיך אתה היית הראשון שלה ועוד כל מיני סיפורים עליך, בקיצור יכול להיות שאתה אבא שלי".

נטלי שולפת לי תמונה של בחורה עם פנים יפות ושיער ערמוני גולש, דומה לה לאללה. אני מביט המום בתמונה ומרגיש שאני מקבל צבע של ערק מעורבב עם מים, הפעם היחידה שמימנתי הפלה הייתה לבחורה הזאת, שסיפרה שנכנסה להריון ממני והביאה לי תעודה רפואית כלשהי. נזכרתי שלוויתי 300 לירות ונתתי לה ומאז לא ראיתי אותה.

לקחתי את נטלי איתי. נסענו לבית. בזולה בחצר היו לי 5,000 דולר לשעת חירום, הכסף היחידי שיש לי בעולם, נתתי לה. היא הביאה לי נשיקה ויצאה לכיוון הכביש. הרימה יד למונית, צעקה בפוזה של סרטים אמריקאיים סוג ז' "להתראות, דדי" ונעלמה במונית.

שבועיים אחרי זה עוד הייתי המום. זה נגמר יחסית מהר כשקראתי בעיתון על ישראלית שנמצאה מתה בחצר אחורית של מלון בלאס וגאס והמשטרה חוקרת אם מדובר ברצח או בהתאבדות. בצילום חייכה אליי נטלי כאילו אומרת לי שוב, "להתראות, דדי". 

הסיפור פורסם לראשונה בספר "על גדות הביוב" (הוצאת זמורה ביתן, 1995)