בנט מצדו, שצולם יושב לקפה עם ח”כ יועז הנדל מכחול לבן, מתריע בציוצים היסטריים מפני הקמת ממשלת מיעוט הנשענת על קולותיהם של האזרחים הערבים, ומנסה לשוות לעצמו מעטפת של מנהיגות אחראית וממלכתית. אלא שבאופן אירוני, ממלכתיות עבורו פירושה דה לגיטימציה לאזרחים שאמורים להיות שווי זכויות והקמתה של קואליציה עם ראש ממשלה החשוד בפלילים, ועם ראש מפלגה שחשוד כי סייע למנוע את הסגרתה של מי שחשודה באונס קטינות, ומייצג את חסידות גור שאין לה דבר עם הציונות. זהו אותו בנט שלא היה נרתע מלשבת עם כהניסטים בממשלת ימין אם ליברמן לא היה שובר את הכלים. זהו אותו בנט שפטר כלאחר יד את דרישות הזרם הממלכתי בחינוך להגן על האג’נדה החילונית שלו. זהו אותו בנט שעד לא מזמן היה חלק ממפלגה שראשה, הרב רפי פרץ, מאמין בטיפולי המרה.
לאחר שבתקופת השיא שלהם כמנהיגי הבית היהודי הם לא בחלו לעשות שימוש ב”ניחוח הפשיזם”, כיום התנהלותם של בנט ושקד מדיפה בעיקר אופורטוניזם צרוף שמסתיר אג’נדה הרחוקה מהמיינסטרים. החברה הישראלית, שבשנים האחרונות נכבשה בידי מיעוט ימני קיצוני שמקדם אג’נדה אנטי־ליברלית, החלישה בבחירות האחרונות את כוחו הפרלמנטרי, והיא, כך יש לקוות, מתעוררת בימים אלו מהגל הפופוליסטי והלאומני שעבר עליה. כאזרחים חשוב שנזכור כי בנט ושקד היו בצד שרכב על גב הקיצוניות הימנית ואף הנהיגו אותה. שום תחפושת של מתינות כיום אינה יכולה להסתיר זאת.
התרעות פיקוד העורף