אבל עכשיו סתיו חם בחלונות ובלבבות, מְהַגג פרשננו לענייני אמור לי מי ידידיךָ ושמור לעצמך את אויביך. החצר שהתרוקנה מתמלאת באויבים מבית, חתרנים, זוממים ומתחרים על הכיסא - ורה"מ, האוחז כמי שכפאו שד במנדטו הזמני, מבטל בגללם טיסות פוֹטוֹאפיוֹת לו ולשׂרתו. כבר לא מחכים להם שם.
ובאזורנו, עברו האמירה והיוזמה לאויבינו ולמבקשי רעתנו: ארדואן טובח בכורדים אחרי שהטראמפ התפייד, איראן שוב בגבול סוריה ומאיימת מעיראק. "סוס. חצי ממלכתי תמורת סוס", זועק רה"מ, מטאפורית, אבל הסוס הפך לפרד בועט, שמפנה אלינו את אחוריו. שמתם לב שאין כל התייחסות ציוצית נשיאותית לביטחון ישראל, לתמיכה בביבי, להסכם ההגנה המשותף, ואפילו למאסרה של נעמה יששכר, שיש לה גם אזרחות אמריקאית? האם טראמפ מתעלם מלוזרים שמפסידים פעמיים בבחירות, אפילו שהם חבריו לנפש? ואולי המאמץ החנפני למו"מ עם איראן מכוון את צעדיו? ובטח שתהליך ההדחה בקונגרס מעצבן אותו מאוד. אז מאחינו וגואלנו הדונלד נשארו רק חורבות היישוב רמת טראמפ וכמה אינטלקטואלים שממשיכים לפרש כאסטרטגיה גאונית כל זגזוג, היגוג וציוץ עצבניים של הנשיא נפוח האגו, המזיק, הבור והלא אמין בתולדות ארצות הברית, כנראה.
אז מי נשאר לתמוך בנו, פתאום מדינה קטנה, נרדפת ומאוימת? הדמוקרטים בבית הנבחרים ובקונגרס, שפעלנו נגדם? הקהילה היהודית הגדולה שהודרה לדרישת חרדינו? מדינות אירופה? אולי פוטין, שמתגלה כשליט עולמי ערמומי, אכזר, קר ותכליתי, שטובתו האישית וכוחו מזוהים עם האינטרסים של ארצו; ששולט בדרכים נעלמות, אישיות כנראה, בטראמפ, ואולי גם בנתניהו, ומנהל את העולם בדרכו, נזהר מלצדד במדינה אחת על חשבון אחרת ומשחרר ל"שותפותיו" את הרצועה עד לנקודה שבה יסכנו את האינטרסים הרוסיים.
הרי כך בדיוק ישראל נוהגת בהסגרת מלכה לייפר, היהודייה החשודה בפדופיליה, לאוסטרליה, בגיבוי, כך לפי החשד, של הסגנשר ליצמן. ואת מי כבר ירגיז העיכוב בהסגרה לארצות הברית, חוץ ממערכת החוק שם? בוודאי שלא את טראמפ, שכל מידע נוסף על מערכות הסייבר הרוסי יוסיף על צרותיו. ככה אולי תחזור נעמה הביתה, והביבי יזכה בקרדיט על קשריו המבורכים, תבונתו וחמלתו, לקראת הבחירות הקרבות.
התרעות פיקוד העורף