על הדרך נשכח עניין פעוט שקרה השבוע: נתניהו ביטל (כרגיל, ברגע האחרון) את יציאתו לטקס השבעת הקיסר נרוהיטו ביפן. זה תמיד ברגע האחרון. בפעם הקודמת (בחודש שעבר) מימנה המדינה שתי קומות באחד המלונות היקרים בניו יורק, לאחר שנתניהו ביטל ברגע האחרון את הגעתו לעצרת האו"ם. 

המקרה הנוכחי חמור יותר. כל מי שבקיא בתרבות היפנית מבין את חשיבותו של מעמד הקיסר. יפן היא הכלכלה הרביעית בעולם. היא שחקן מפתח חיוני להתפתחות הכלכלה הישראלית, ולא רק בגלל גודלה: אנחנו בבעיה עם סין (האמריקאים מגבילים אותנו, ובצדק) ויכולים לקבל את הפיצוי מיפן. ההתמחות הישראלית משלימה באופן מדויק את היכולות היפניות בכל הקשור להייטק ולטכנולוגיות. כל מי שעושה עסקים עם יפן יודע עד כמה חשובים הגינונים, הכבוד למסורת, היחס האישי. כל זה עלה עכשיו בעשן. 

180 מדינות שיגרו להשבעת הקיסר היפני נציגים בכירים ביותר. אפילו הפלסטינים (אבו מאזן בכבודו ובעצמו). מדובר באירוע שנקבע חודשים מראש. הכל היה ידוע וברור. גם תאריך הבחירות בישראל, גם החגים. בפעם הקודמת שהושבע קיסר ביפן ייצג אותנו נשיא המדינה חיים הרצוג. נתניהו היה יכול לבקש מריבלין לקפוץ, או להורות ליו"ר הכנסת להגיע, או לפחות לדאוג שמשלחת פרלמנטרית מכובדת תצא ליפן.

אבל יוק. מי שייצגה אותנו הייתה השגרירה. אין בעל בית על המגרש, אין אפילו מישהו שיואיל להורות לשר החוץ הפיקטיבי, ישראל כ"ץ, לעשות מעשה (ח"כ צבי האוזר ניסה לשכנע את הכנסת לפעול, אבל ערבבו אותו). הכל מוקפא, ממושכן ומולאם לטובת המאמץ היחיד שמעניין עכשיו את האיש שהפך את ישראל לאימפריה: הימלטות מאימת הדין.

הטור המלא הבוקר במעריב סופהשבוע