1. אף על פי שהעריך שסיכוייו להקים ממשלה אפסיים, לא מיהר ראש הממשלה בנימין נתניהו להחזיר לנשיא המדינה את המנדט עד לרגע האחרון. הוא ביקש למשוך זמן. נתניהו מחכה להחלטות היועץ המשפטי לממשלה לאחר השימוע, והוא מעריך שאם ינוקה מסעיף השוחד, יהיה בכך משום חומר גלם איכותי לאפות עוגה פוליטית בנוסח "ניסו לחסל אותי, לשתות את דמי, הכשילו אותי בשתי מערכות בחירות עם כזבים וחשדות וקשרי גומלין בין הפרקליטות לעיתונות", וכיוצא בזה.

נתניהו ינסה במצב כזה להפוך את הסעיפים של מרמה והפרת אמונים בתיקי 1000 ו־4000 לסעיפים זניחים ובטלים ולהתעלם מהעובדה שראש ממשלה שקדם לו ישב על סעיף שכזה בבית הסוהר. ואם סקרי העומק שיערוך יוכיחו לו שהמסרים הללו נקלטים בציבור - הוא אפילו ינסה לגרור אותנו למערכת בחירות שלישית, שכן להבנתו, מה שקרה במערכת הבחירות האחרונה הוא "תקלה".

אבל ככל שנוקפים הימים, הולך נתניהו ונפרד מאחיזתו ארוכת השנים בבית בבלפור ובתפקיד ראש הממשלה, ואפילו נשיא המדינה כינה אותו השבוע ״ראש הממשלה היוצא״. 

זהו תהליך אטי, שמתחיל בחוסר היכולת שלו להקים ממשלה לאחר שתי מערכות בחירות, נמשך בגודלה של כחול לבן ובהפיכתו של בני גנץ לאלטרנטיבה ראויה לראשות הממשלה, בכרסום במעמדו בתוך הליכוד וברשימת "היורשים" הגדלה והולכת, שמדברים כבר על ירושת נתניהו באופן גלוי לחלוטין. 

הטלת המנדט להרכבת ממשלה על אדם שאיננו בנימין נתניהו היא שלב נוסף בתהליך האטי הזה - גם בהיבט המורלי אצל נתניהו ובליכוד וגם בציבוריות הישראלית. בהחלט תיתכן סיטואציה שבה נתניהו עוד יכהן בצורה כזו או אחרת בתפקיד, אבל תאריך התפוגה של כהונתו רשום באותיות קידוש לבנה על כותלי הכנסת. 

2. ככל שיעמיקו בתרגילים הפוליטיים, בספינים ובתעלולים נכלוליים - צריך להזהיר את נבחרינו שלא לאבד את קשר העין עם הבוחר הישראלי. הבוחר הזה העביר בשנה האחרונה פעמיים, באופן חד, ברור ונחרץ, שלושה מסרים. המסר הראשון: איננו מרוצים ואיננו רוצים בהמשך שלטון נתניהו במתכונת הנוכחית, ואיננו מעניקים לו את המנדט להקים ממשלה כמו בעבר. המסר השני הוא שאנחנו רוצים ממשלת הסכמות לאומית שבמרכזה כחול לבן והליכוד. המסר השלישי: איננו רוצים מערכת בחירות שלישית, ונדע לבוא חשבון עם מי שגורר אותנו ואת המדינה והכלכלה לכאוס הזה.

ואם ייאלץ גנץ להקים לבסוף ממשלת מיעוט, יהיה זה לא יותר ממכשיר זמני ב״ארגז הכלים״ הפוליטי שאמור להוציא את נתניהו מבלפור כדי לשרת את העניין האסטרטגי הגדול: ממשלת אחדות רחבה עם הליכוד ולשנים. אלו בדיוק החומרים שאמורים להמס את הגושים הפוליטיים כמו גם חום הכבשן של המדבר הפוליטי.

3. בני גנץ נתן השבוע בבית הנשיא נאום מצוין. מסרים נכונים, דיקציה נכונה ואזהרה ציבורית לנתניהו שלא להעמיד את טובתו לפני טובת המדינה. גנץ, שעד לפני כמה חודשים היה רק "אזרח מודאג", מפתיע לטובה לא רק אותי אלא גם את רבים מחבריו לשולחן המטה הכללי בעבר, שלא הכירו בני כזה עם רעב בעיניים וסכין בין השיניים. 

ראובן ריבלין ובני גנץ במעמד הענקת המנדט. צילום: מרק ישראל סלם

הוא הפתיע כשגילה אומץ לב וקפץ למים הפוליטיים; הוא הפתיע ביכולת שלו להסתגל במהירות למצב שבו הוא הופך לחלופה מיידית לנתניהו; הוא הפתיע לטובה ביכולת לחבר וללכד ולהכניס תחתיו שני רמטכ"לים שהיו עד לא מכבר מפקדיו וגם את יאיר לפיד עם מפלגתו ומפעל חייו; כמו גם ביכולתו לשמר את המסגרת החדשה והשברירית הזאת גם בתוך משברים ומים סוערים.

גנץ גם הצליח להתנהל בקור רוח תחת מתקפות קשות ולא פשוטות בלי להתלהם, בלי להיגרר ובלי לוותר על תרבות פוליטית אחרת ומכבדת ועל שפה נקייה. הוא גם למד פוליטיקה, הצטייד בצוות מו"מ טוב ומנוסה, ועד כה לא חשש להתבונן לנתניהו בלבן של העיניים ולומר לו: "לא, ביבי. זה לא ילך איתי". בינתיים הוא עובד באופן נכון, שקול ומדוד, נמצא במקומות הנכונים ומשדר רוגע, כנות ופשטות. הוא לא חף משגיאות, אך מקפיד לא לחזור על אותה שגיאה פעמיים. ויש לו עוד שני יתרונות בולטים על פני נתניהו: הוא טרי, ארוז עדיין בניילונים וללא שריטות; וחברי סיעתו עומדים בינתיים מאחוריו באופן מלא.

האם כל אלה יסייעו בידו להרכיב ממשלה? קשה להעריך. לכאורה הגושים איתנים ונתניהו יהיה יותר תוקפני מול גנץ - אבל בהחלט ייתכן שהוא יעשה שוב את הבלתי ייאמן.

והודעה אישית לכל הטוקבקיסטים: אינני דוברם של כחול לבן. מעולם לא הייתי במטה שלהם. כשהיה צריך, ביקרתי אותם על התנהלותם, ואינני מייעץ לשום גוף פוליטי. זה נכון שבהנהגת כחול לבן נמצאים חלק מחבריי לשירות הצבאי, אבל שום דבר מעבר לכך (וחוץ מזה, אני כותב כאן את דעתי ולא את דעתכם...).

4. המראות של מאות אלפי הצעירים ששוטפים במחאתם את רחובותיה של ביירות הם חדשים ואפילו מעודדים. הם מלמדים על כוחם הגובר והולך של הצעירים ברחבי העולם ועל השימוש המצוין שהם עושים בכלי הנשק החדשים: המצלמה הסלולרית, פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם. שנים אחרי "האביב הערבי", ששינה פני משטרים והפך לאימת מנהיגי המזרח התיכון, מגיח לו כעת מכיוון העיר למודת הסבל והמוות "הסתיו הערבי" החדש.

המחאה היא נגד המצב הכלכלי הקשה והניסיון לפגוע תוך כדי כך ברשתות החברתיות ולהטיל מס על שימוש בוואטסאפ. ברקע הממשלה חסרת האונים, השחיתויות והיעדר התקציבים, וכמובן חיזבאללה, ארגון טרור שיעי שלקח בשבי מדינה שלמה והפך אותה למוצב צבאי בחסות איראן. הצעירים ברחובות ביירות לא זוכרים אותה כ"פריז של המזרח התיכון". הם נולדו לתוך המציאות החדשה והמרה אבל מסרבים לקבל אותה. ניצנים של מחאה כזו ניתן למצוא גם בעזה.

עשירי ביירות כבר נטשו את העיר היפה והמוכה הזאת, וכעת כל שנותר הוא לראות אם הצעירים המדהימים הללו, שמתייצבים בחוצות העיר ברבבות בלבוש מודרני ועם ססמאות באנגלית ומצוידים בנשק החדש והיעיל, יביאו את הבשורה או שידוכאו על ידי בת החסות האיראנית וזרועותיה.

5. ברכתו האישית של נשיא ארה"ב על נייר הלוגו של הבית הלבן לראש הממשלה נתניהו ביום הולדתו ה־70 מרגשת כל ישראלי, חרף העובדה שאנחנו הולכים ומעמיקים מיום ליום את ההיכרות שלנו עם הנשיא המוזר ביותר בתולדות ארה"ב. גם פוטין התקשר לברך, ודובריו של נתניהו מיהרו לפרש זאת כהוכחה שטראמפ ופוטין לא זנחו את נתניהו ונותרו "ידידיו הקרובים". 

גם אני הקטן בירכתי את נתניהו ברשתות החברתיות, וכך כתבתי: "חג שמח ומזל טוב לך, אדוני ראש הממשלה, אני מאחל לך בריאות טובה ואריכות ימים, נחת ותבונה. אני מאחל לך שמערכת המשפט תשקול ותחליט צדק בעניינך. אין לי שום רצון לראותך חלילה במדי אסיר או מורשע בבית המשפט. די לנו מזה ולגמנו מן הכוס הזאת עד תום. ולכן, אדוני, אני מאחל לך שהראש והשכל יגברו אצלך על הבטן והרגש. ובמאזן, לצד הלקחים והביקורת הרבה (ואלו מהותיים), אתה יכול להתבונן לאחור בגאווה. עשית כאן בצבא, בכלכלה, במדינאות ובביטחון לא מעט דברים טובים לצד שגיאות וטעויות. מזל טוב".

אחד העוקבים שלי בפייסבוק, נרי אבנרי, כתב לי שהברכה הזו באה מתוך כיס המרה שלי ולא מהלב. אתה טועה, נרי - מתוך הלב. גם אם אני סבור שנתניהו צריך להתחלף, וגם אם אני סבור שצריך שוויון בפני החוק - נתניהו איננו אויב שלי, הוא - נכון לעכשיו - ראש הממשלה שלי.

שיהיה לכם חורף בריא. שבת שלום.

avi@bnayahu.com