רדיו לצפייה

מה פתאום קמה ג'ודי שלום־ניר־מוזס באמצע שידור ברדיו והחליפה חולצה? האם היא שכחה שכיום שידור רדיו גם מצולם? או אולי לא האמינה שמישהו מביט בשידור תוכנית רדיו? מסתבר שאכן צפו ברגע הדרמטי שבו ג'ודי קמה ממקומה, פונה לפינת החדר, מסתובבת ומחליפה את הצד של החולצה. ואז האביר ניסים משעל, שמבין מה הולך לקרות, פורש ידיו לצדדים ומסתיר אותה. אנשים צפו. אחד מהם שיתף את החלפת החולצה בשידור וזה הפך ויראלי, אם כי וירוס מקומי.

פתאום עלה בדעתי שמעודי לא צפיתי בשידור רדיו, אפילו לא בכאלה שהשתתפתי בהם. הרעיון לראות אנשים עם אוזניות על האוזניים לא נראה לי מושך. בעצם, אני עושה הפוך. פעמים רבות אני מקשיב לחדשות בטלוויזיה דרך הרדיו, או מן החדר השני, וזה מספק אותי ברוב הכתבות. שיחות של פרשנים ופוליטיקאים סביב שולחן באולפן הן ממילא רדיו מצולם.

מתי יחרימו לך את הטלפון?

איפה זעקות אנשי מחנה "רק לא ביבי", כאשר מתברר שברדיפה הנלהבת אחרי ביבי נמחקה הדמוקרטיה, בוטלה הפרטיות ונרמס חופש האדם המינימלי. זה קורה בימים אלה מול עינינו, כאשר החרימו את הטלפונים של סביבת ראש הממשלה בתואנה עקומה של הטרדת עד. הייתי מצפה שכל שונאי ביבי יקפצו כאן ויגידו: "די! זהירות! לאן הגענו?".

לא. הם שמחים, חוץ מצדיק או שניים (אני כותב את המדור הזה לפני שצצו צדיק או שניים כאלה, אבל מתוך אמונה במצפון שקיים בכל זאת באדם הגון, אני בטוח שעד שהמדור יודפס יקומו אנשים ישרים מהשמאל ויזעקו). בינתיים כל שונאי ביבי רק מחכים בשקיקה לשלל הדלפות שיזרמו מהטלפונים האלה: רכילויות וקטעי שיחות שניתן לפרש לרעה, אם יש כוונה רעה, ויש.

כואב שישראל הידרדרה לזה. אני מחכה לקולות שיעצרו התנהגות משטרה כזו. כרגע, אותם אנשים שאני מחכה לשמוע את זעקתם בטוחים שהמשטרה והקטגוריה פועלות רק נגד הימין, כי הרי הימין פסול מטבעו. מה תעשו מחר, כשהמשטרה תחליט להגיע אליכם?

הקרנפים היפים

הקרנפים הלבנים בסכנת הכחדה. כך פורסם בחדשות המדע והטבע. נותרו רק שתי נקבות. אם לא ינקטו התערבות מלאכותית, לא יהיה לקרנפים הלבנים המשך.

ובכן, הקפיאו זרע של קרנפים לבנים כדי לשמר את הזן, הפרו את הנקבות, ואולי ייוולדו קרנפים לבנים חדשים. זו עובדה זואולוגית, אבל נשמעת גם כסאטירה. מאז כתב אז'ן יונסקו את המחזה "קרנפים" כמשל על החברה האנושית, בכל פעם שמזכירים את המילה "קרנף" עולות אסוציאציות מהתחום החברתי־פוליטי. על אחת כמה וכמה כאשר שומעים שמנסים להחיות באופן מלאכותי את זן הקרנפים הלבנים.

מחזהו של יונסקו "קרנפים" הוא אחד המחזות החשובים והמשפיעים בעולם. המחזה פותח בתמונה שבה שני חברים נפגשים בבית קפה בכיכר עיירה צרפתית, ולפתע עובר בכיכר קרנף בדהרה. לאט־לאט כל תושבי העיירה הופכים לקרנפים. בסוף המחזה נשאר הגיבור, ברנז'ה, האדם היחיד. גם חברו הטוב הופך לקרנף, ואף אהובתו נוטשת אותו לטובת הקרנפים "היפים כל כך".

המחזה הפך לסמל על חברה שבה אנשים נוהים אחרי הכוח, הרוב, העדר, והופכים לקרנפים. עד כדי כך, שהפועל "להתקרנף" מתאר אדם שבוגד בערכיו למען ההמון. אנשי השמאל, כולל השמאל הישראלי, מאשימים בהתקרנפות באופן קבוע את יריביהם הפוליטיים, במיוחד את אלה מקרב האליטות שמעדיפים את עמדות הימין. כמה מוזר. אז'ן יונסקו עצמו חושב שהקרנפים הם אנשי השמאל.

לא רבים יודעים זאת, יש אינטרס להעלים זאת, לכן אחזור על דברים שאמרתי בעבר: אז'ן יונסקו, מגדולי המחזאים ואנשי הרוח העולמיים, היה גם מגדולי ידידי ישראל. כשכתב את המחזה "קרנפים", הוא אומנם תיאר את הנטייה של חבריו ברומניה תחת השלטון הנאצי להזדהות עם הפאשיסטים, אבל עם השנים הבהיר: היום הקרנפים הם אלה הנוטים לשמאלנות, ובמיוחד לשמאלנות האנטישמית והאנטי־ישראלית, שכמוה רואים כיום באירופה.

בזמן מלחמת לבנון, למשל, בספטמבר 1983, כשכל העולם, ובמיוחד השמאל האירופי (והישראלי) יצאו נגד מדיניות ישראל, הוא פרסם מאמר ובו השורות הבאות: "הצבא האחרון, החזק, התקיף והאמיץ שיש למערב הוא הצבא הישראלי. אה, מי ייתן והיו לנו 50 מיליון ישראלים כאלה, אז השלום בוודאי היה נכפה על העולם. לרוע המזל גם בצבא זה פשט הנגיף הפציפיסטי הגורם לנזקים".

על הפרשנות המוטעית למושג התקרנפות הוא אמר: "מאז אני כותב מחזות המועלים על הבמה לא הצלחתי להתרגל לטעויות ה'אינטרפרטציה', או לשגיאותיהם של הפרשנים שהם השחקנים, ולא לפרשנות המוטעית של המבקרים או הקהל".

כששאלו אותו מדוע איננו כותב מחזה על ישראל אם הוא כה אוהד את ישראל, הוא ענה: "בכל אחד ממחזותיי יש משהו על ישראל, צריך רק לחפש היטב ולמצוא". הוא תיעב במיוחד יהודים שיוצאים נגד ישראל. הביקורת שלו לא עזרה. כבר ברור: הקרנפים, ובמיוחד הקרנפים הלבנים, לא ייכחדו.

חו"ל סלולרי

חלק גדול מן הנסיעה לחו"ל עובר על ישראלים רבים בהתקשרות אל חברת הסלולר שלהם כדי לקבל סיוע טכני ולברר מדוע חבילת הגלישה לא עובדת. הם שומעים הוראות: "כנס להגדרות, לחץ כאן, כתוב ככה". זה דורש זמן ארוך, ולכן אני מתכנן לכתוב מדריך: "מקומות בחו"ל שטוב לשבת בהם כשמתקשרים לשירות הטכני של הסלולרי". אציין בכל עיר וארץ את המקומות שבהם אפשר לשבת ולהביט שעה ארוכה בנוף או בקטע עיר מעניין בזמן שנכנסים ויוצאים מן ההגדרות.

פינת השלולית

הצפרדע יודע שיש דברים שנסיכות לא אוהבות. הוא לא מבין מדוע, ולא מבין אם הוא מבין מה.

הצפרדע גם יודע שיש דברים שנסיכות ממש אוהבות, אבל מבלבל אותו מאוד לשמוע שלא תמיד הן אוהבות דווקא את הצפרדעים שעושים את מה שהן אוהבות. או דוחות את הצפרדעים שעושים את מה שהן לא אוהבות. הצפרדע נותר בינתיים בשלולית, שקוע במאמץ לפתור את החידה הזו, לפני שייצא לדרך כדי להציע לנסיכה נשיקה.

אין ספק, הוא יישאר בבוץ הרבה זמן.

על החולצה של ג'ודי, החרמת הטלפונים והקרנפים היפים

מה פתאום קמה ג'ודי שלום־ניר־מוזס באמצע שידור ברדיו והחליפה חולצה? האם היא שכחה שכיום שידור רדיו גם מצולם? או אולי לא האמינה שמישהו מביט בשידור?