1.“בני גנץ נמשח אמש ליורשו של יצחק רבין. אין יורש טבעי ממנו. אין כמו גנץ להיות רבין”. זהו ציטוט מתוך מאמרו של ידידי גדעון לוי ב”הארץ” ביום ראשון השבוע, למחרת עצרת ההמונים לזכר רבין שנערכה במוצאי שבת. זהו בערך גם המשפט שעמדתי אני לכתוב בטור שאתם קוראים עכשיו. אבל מה לעשות, זהו גורלו של מי שיום רביעי הוא יום הפרסום הקבוע שלו, בכל הנוגע לאירועים של סוף השבוע שחלף.
 

אכן, גנץ עשה צעד גדול ומבטיח מאז הופעתו הפוליטית הראשונה, הטירונית והמהוססת משהו, במוצאי יום הבחירות הראשונות של השנה, כשנשא נאום ניצחון שלא היה ולא נברא. היום הוא שונה בהופעתו. הוא למד לדבר לפני קהל - רהוט, ברור, פתוח ובטוח בעצמו – אפילו טוב ממה שהיה בתחום זה יצחק רבין העצור, הביישן מטבעו והחד־טוני. 
 

“גנץ מדבר כראש ממשלה”, קבעו מאזיניו, ואני אומר: תלוי איזה ראש ממשלה. למשל בגין, ואפילו נתניהו, הוא עדיין לא מבחינת ההופעה. והוותיקים הזוכרים את נאומו הנוקב והזועק מעומק הלב של משה שרת, ראש הממשלה השני של ישראל, במרכז מפלגתו, כשהוא ישוב בכיסא גלגלים, נוטה למות, וסוגר בדברים קשים ומייסרים את חשבונו עם דוד בן גוריון – ותיקים אלה יאמרו: גנץ גם אינו שרת.
 

וצריך להוסיף, וזה חשוב יותר, שהתגלותו כמי שיודע להופיע ולדבר לפני קהל “כמו ראש ממשלה” עדיין אינה אומרת דבר על כישוריו ועל מידת הצלחתו בניהול הממשלה והמדינה, אם יעלה בידיו בכלל להקים ממשלה. במבחן קשה זה על גנץ עוד לעמוד, והעבר אינו משחק לטובתו. כבר הוכח שגנרלים בדימוס מתקשים להיפרד מניהול באמצעות הורדת פקודות שהורגלו בו, ומנסים להמשיך בו גם בתפקידיהם האזרחיים. זה יוצר בעיות ותקלות. 
 

זוכרים את יצחק רבין בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה ואת אהוד ברק בקדנציה הקצרה שלו? הצלחה לא נרשמה שם.
 

ועוד יותר הוכח שאת הכשרתו צריך ראש ממשלה בישראל לרכוש בביצת החיים הפוליטיים והמפלגתיים ובכנסת. מי שמדלג על אלה היישר לכס ראש הממשלה צפוי לקשיים ולכישלונות. האם בני גנץ, אם יצליח בכלל להקים ממשלה, יקעקע הנחה זו?
 

2. שרה נתניהו אינה חדלה מלבכות על מה שעושים לה, בעיקר כלי התקשורת, ולצייר עצמה כמי שנדרסת, מושפלת ונרדפת. בסוף השבוע שעבר פורסמו בחדשות 12 דברים שאמרה בחקירתה בתיק 4000: “כל מה שאומרים עליי זה שקר. רומסים את כבוד האדם וחירותו. רומסים אותי כמו ג’וק”.
 

הגברת המלכותית אינה מעלה כלל בדעתה שאולי גם היא וחלק מבני משפחתה, בהתנהגותם ובדברים שהם אומרים או כותבים, מושכים אש ואשמים במידה זו או אחרת ברמיסה הזאת. היו בעבר נשות ראשי ממשלה שהיו מעורבות יותר במעשי בעליהן - למשל לאה רבין או מרים אשכול - והיו שפחות, ואפילו הרבה מאוד פחות כמו סוניה פרס. אך לא הייתה מעורבת כשרה נתניהו. וכגודל המעורבות גודל הביקורת. אף אחת מקודמותיה, למשל, לא העלתה בדעתה להיכנס לפגישה בארבע עיניים של בעלה ראש הממשלה עם ראש המוסד.
 

ההוכחה הניצחת המערערת את התמונה השחורה שמציירת אשת ראש הממשלה מצויה בביתה וקוראים לה אבנר נתניהו. הבן הצעיר במשפחה כמעט לא נראה ולא נשמע כל השנים ולא היה מוכר לציבור הרחב. הוא לא הסתבך בכלום ולא השתלח באיש, וכשהופיע לא מכבר בתוכנית הטלוויזיה “המרדף” הפגין ידע וחביבות וחיוך מקסים, שבה את לב הצופים וזכה לשבחים בתקשורת השנואה כל כך על הוריו.


ואת משל הג’וק הדרוס נעזוב. תמיד הגעיל אותי היצור הזה.