תמיד יש לו אליבי: זה היה מהלך מתואם ומתוכנן היטב. האדם המחזיק בתואר "שר המשפטים" לא נסחף בלהט הדיון או כשל בלשונו. הוא הקריא את דבריו מן הכתב. מישהו הכתיב לו אותם מבעוד מועד. כבר הורגלנו בגידופיו של "השר" את המערכת שעליה הוא מופקד. זה כבר לא חדש. ההסלמה של אתמול הייתה העובדה שומטת הלסת שאותו "שר משפטים" מסר פרטים שנאסרו בפרסום בידי בית משפט בישראל. הוא הפר צו איסור פרסום מפורש ועשה את זה מהמקפצה, כלומר מדוכן הנואמים של בית המחוקקים הישראלי. אבל בואו נסתכל על חצי כוס (התרעלה) המלאה: הוא הודיע בראיון הראשון שלו בתפקיד ש"לא כל פסק דין צריך לקיים", לא? אז הנה, הוא מקיים.
 

בתזמון מושלם, בעוד דברי השטנה הללו מהדהדים במשכן הכנסת, צייץ יורש העצר יאיר נתניהו צמד ציוצי אימים משלו, בהם כלול גם לינק לדבריו הטריים של "שר המשפטים" והוסיף פרטים אישיים על זהותה של אותה מקורבת של אותו עד מדינה, שזומנה לחקירה. זמן קצר אחר כך מחק המצייץ את ציוציו (אבל היו מי שצילמו אותם מבעוד מועד).
 

האקט האחרון בא זמן קצר אחר כך כשהדון הגדול, כלומר הבוס של שניהם, כלומר ראש הממשלה שלנו, פרסם הודעת הסתייגות רפה מהפרת צו איסור הפרסום בידי יוצא חלציו ולוחך פנכותיו. "יש לכבד את צווי בית המשפט", מלמל ראש ממשלת ישראל. קאט. אפשר לעבור הלאה. ראשו הכרות של הסוס שותת הדם הונח במיטתו של עד המדינה המאוים.
 

הוא תמיד מסתייג. הרי הוא לא תיאר לעצמו שירצחו את רבין (למרות שהוזהר. לא רק בידי ראש השב"כ, אלא גם בידי אחד מאנשיו). והוא כן חושב שצריך לקיים את פסיקות בג"ץ (אף שהאיש שהוא מינה לתפקיד "שר המשפטים" טען אחרת). ועכשיו הוא נגד הפרת איסור פרסום (דקה אחרי שבנו ושליחו במשרד המשפטים הפרו אותו). הוא מסודר. יש לו תמיד אליבי. זה הם, לא הוא.

בנימין נתניהו. צילום: אוהד צויגנברג, פול

 

מה שנראה כמו משפחת פשע, מתנהג כמו משפחת פשע ועושה קולות של משפחת פשע, זה מאפיה. הסתובבו אתמול במשכן הכנסת לא מעט אנשים המומים. יצא לי לשוחח עם יואב סגלוביץ' זמן קצר אחרי האירוע. האיש ראה כמה דברים בחייו, ניהל חקירות של ראש ממשלה (ע"ע "לא ביבי, לא חוקרים") והוביל את אגף החקירות של המשטרה בתקופות סוערות. דבר כזה הוא לא ראה מימיו. "הם לא רואים בעיניים", מלמל, "אלה עניינים שבנפש". אותו כנ"ל עם חברת הכנסת רויטל סויד, שמבינה דבר או שניים במשפחות פשע (הייתה עו"ד פלילית מצטיינת).
 

הם לא תיארו לעצמם שיזכו לראות את מה שראו אתמול. ולא רק הם. גם בליכוד יש לא מעט אנשים שמתפחלצים אל מול הטירוף המשתולל בחופשיות בקודש הקודשים של הממלכה. מתפחלצים, ושותקים. עדר עלוב של כבשים פועות ומגלגלות עיניים שיטען בבוא היום (המתקרב) ש"לא היה מה לעשות".
 

רק לפני חצי שעה הם הזדעקו על הפגיעה האיומה בכבודו ובזכויות האדם של עד המדינה. איזה קילומטראז' הם עשו על זה. לאן נעלמה הדאגה הנוגעת ללב לצנעת הפרט של ניר חפץ? לאיפה כל לוחמי זכויות האדם נעלמו פתאום? ואיך יכול להיות שאף אחד לא בדק טרם הפרסום את לוח הזמנים של חקירת חפץ, שממנו עולה בבירור שתרגיל החקירה (המסריח למדי) של המשטרה לא היה מה ששבר אותו בחקירה? אגב, זה גם מה שחפץ עצמו אומר היום, אבל אל תיתנו לעובדות לקלקל את הסיפור.
 

אני מניח שאם מישהו יפגע במנדלבליט או בליאת בן־ארי או בשי ניצן או בניר חפץ או בעיתונאי כלשהו, ימהר ראש הממשלה לגנות את המעשה הנפשע הזה. לא, הוא לא ידע. הוא לא התכוון. הוא לא העלה על דעתו. הוא נגד אלימות ורבין לא בוגד. הוא יישא הספד נרגש, סוחט דמעות, על הקבר הפתוח. אין לו מתחרים בתחום הזה. אז מה שנותר לנו לעשות זה להדגיש כאן ועכשיו: בפעם הבאה, אדוני ראש הממשלה, לא תינקה. האליבי הזה לא יתפוס פעם נוספת.

ומה עושים עם האיש המכונה "שר המשפטים?" במדינה מתוקנת הייתה נפתחת נגדו חקירה פלילית היום בבוקר. אלא שזה רק יתדלק את תיאוריית הקונספירציה, שלפיה "הם תופרים לי תיק!". ומה יהיה עם יורש העצר המלכותי, שהפר אף הוא איסור פרסום אתמול? טוב, לשם בכלל לא כדאי להתקרב. שומר נפשו ירחק...
 

הטור המלא מחר ב"מעריב־סופהשבוע"